איך טיפול באומנות עוזר לחרדה?
- לפני 3 ימים
- זמן קריאה 6 דקות

אנשים שחוו התקף חרדה מתארים רגעים של פחד עמוק או תחושת אי נוחות קיצונית, המגיעה לשיא בתוך דקות ספורות ומלווה בתסמינים גופניים וקוגניטיביים חריפים.
זו מעין אפיזודה פתאומית ואינטנסיבית שלעיתים קרובות מלווה בפחד מפני מוות קרוב, אובדן שליטה או "שיגעון".
התסמינים הגופניים האופייניים משתנים בין אדם אחד לאחר ויכולים לכלול:
כאב או לחץ חזק בחזה.
תחושת חנק קשה, קוצר נשימה בולט או היפר-ונטילציה (נשימה מהירה מדיי)
סחרחורת חזקה, חוסר יציבות או עילפון קרב.
רעד, צמרמורות או גלי חום פתאומיים.
נימול או עקצוץ בקצות האצבעות או סביב הפה.
דפיקות לב חזקות ומהירות במיוחד.
חרדה כרונית לעומת התקף חרדה
פעמים רבות כשאנשים שומעים את המילה חרדה, הם מבלבלים אותה עם התקף חרדה ונוטים לחשוב שמי שלא סובל מהתקפי חרדה - לא סובל מחרדה כלל, אך למעשה, אדם עלול לסבול מחרדה כרונית, מבלי שחווה אי פעם התקפי חרדה. ויש כמובן כאלו שגם חוו התקפים ושהם גם חרדתיים.
בעוד שחרדה כרונית נחווית כמצב של סטרס או מתח מתמשך, דריכות יתר ודאגה מופרזת או מחשבות טורדניות - התקף חרדה מאופיין בשונה מכך בעוצמתו הגבוהה ובאופיו האינטנסיבי והפתאומי.
מאחר שהחרדה משפיעה עלינו באופן עמוק ומתמשך היא משפיעה על הגוף ומתבטאת גם היא בתסמינים גופניים מעיקים ולעתים כרוניים המשתנים בין אדם אחד לאחר (מתח שרירי כרוני, במיוחד האזור הצוואר, הכתפיים והלסת, קשיים שקשורים למערכת הנשימה או תץחושת מועקה פיזית, אי נוחות ובעיות במערכת העיכול, ועוד).
אז מהי חרדה ואיך היא קורית?
בזמן חרדה מתמשכת או התקף חרדה, המוח שלנו עובר למצב של "אזעקת שווא" בשל שיבוש מנגנוני הערכה במוח, שמקורו בחוסר התאמה בין שני אזורים מרכזיים במערכת הלימבית ובקליפת המוח.
האמיגדלה (Amygdala) – מרכז עיבוד הרגשות והאזעקה של המוח – מזהה גירוי פנימי או חיצוני (כמו מחשבה, זיכרון או תחושת גוף קלה) ומפרשת אותו מיד כאיום קיומי מיידי.
ציר ה-HPA (ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה) - בתגובה, האמיגדלה מפעילה בעוצמה את ציר ה-HPA ומשחררת הורמוני סטרס כמו אדרנלין וקורטיזול כדי להכין את הגוף לפעולה פיזית דרך מערכת העצבים הסימפתטית (למשל, תחושת עוררות ודופק מואץ כשנכנסים למיטה בלילה, כאשר הגוף ממשיך ב"הילחם או ברח" ומתקשה לעבור למצב מנוחה ולהירדם, אף על פי שאין שום סכנה אובייקטיבית בחדר).
למעשה, באותה העת המוח מטעה את האדם שחווה את החרדה משום שבתהליך זה הקורטקס הקדם-מצחי במוח (Prefrontal Cortex) – האזור האחראי על חשיבה רציונלית, בוחן מציאות וויסות רגשי – מאבד זמנית את יכולת הריסון שלו על האמיגדלה.
כלומר, במצב של חרדה מתמשכת, המוח פועל כאילו מדובר בסכנה ממשית ופיזית (כמו מפגש עם טורף), אף על פי שאין סכנה חיצונית אמיתית.
הגוף מגיב במנגנון הישרדותי קדום של "הילחם או ברח" למציאות מדומה, וכך נוצרת הלולאה המבלבלת שבה התחושות הגופניות עצמן (כמו דפיקות לב או קוצר נשימה) מתפרשות על ידי המוח כהוכחה נוספת לכך שהסכנה קיימת, מה שמזין ומנציח את החרדה.
ובאמת, אם נשאל אדם שחווה חרדה ממה הוא חרד, נגלה שבשונה מפחד - החרדה מכוונת לעתים קרובות לעתיד, כשהיא מתייחסת לאיומים פוטנציאליים או מעורפלים.

ההשפעה של החרדה על חיי היומיום והקשרים שלנו
חשוב להבין שאותה חרדה, או תחושת סטרס מתמשכת, למרות היותה נוכחת בתוכנו באופן "שקט" - יכולה לנהל אותנו ולהשפיע באופן משמעותי על הקשרים שסביבנו ועל התגובות שלנו מול האחרים ברמה היומיומית ואף להזיק לנו ולסובבים אותנו, כשהעוצמות והמינונים הם אלו שמשתנים מאדם לאדם.
למשל, אדם חרדתי עלול להיות דרוך, עצבני, חסר סבלנות או "קצר", אובססיבי, "חופר" מדיי, או תלותי. כתוצאה מכך, בתקשורת עם האחרים הוא עלול להגיב בחוסר וויסות, בעוצמתיות, בכעס מתפרץ, חוסר הקשבה. לאחר האינטראקציה, האדם שמולו ירגיש שהרגשות הושלכו עליו והוא יוותר מותש, "סחוט", עייף, טעון, מוצף או עגמומי.
אנשים עלולים לחוות חרדה מתמשכת בשל מחלה שלהם או של קרוביהם, קושי מתמשך או מצב נפשי מעורר דאגה של ילדיהם או בני משפחתם, או בעקבות משברי חיים שונים שמשפיעים עליהם ויוצרים אצלם תחושת עומס, דריכות והצפה רגשית.
איך הטיפול באומנות או משחק עוזר לחרדה בחדר?
החרדה "חיה" במערכת הלימבית במוח, האזור האחראי על רגשות והישרדות – מקום שבו השפה המילולית אינה שולטת. מכאן בעצם הקושי לתת לאותן התחושות והרגשות מילים בזמן ההתרחשות של התקף חרדה ממש.
וכאן בדיוק טמון כוחו של הטיפול באומנות: הוא מאפשר גישה ישירה אל המקומות שהמילים לא מגיעות אליהם.
הבסיס התיאורטי המרכזי בעבודה עם חרדה הוא החצנה (Externalization). כשאדם חווה חרדה, היא נתפסת כחלק ממנו ("אני חרד"). באמצעות האמנות, החרדה מקבלת צורה, צבע ומרקם, בין אם על הדףובין אם באופן תלת-מימדי דרך חומרים שונים.
תהליך היצירה מתרחש באופן אינטואיטיבי כשפעמים רבות המטופל לא באמת מבין עד הסוף את בחירותיו באותו הרגע. לאחר שהתוצר מוכן, רק אז מראות הנפש שבפנים מקבלים ביטוי גשמי על הדף או באופן תלת מימדי. לעתים תוך כדי היצירה מתחילות ומתנסחות חלק מן המילים והרגשות אצל המטופל, אך לעתים רק בתום תהליך היצירה המטופל מצליח להמשיג את הדברים ולתת להם תבנית ומילים. בעזרת התהליך כולו - מתקבלת איזושהי בהירות שלא היתה שם קודם לצד תובנות עמוקות על עצמו.
לפי תיאוריית יחסי אובייקט, כפי שפיתחה מלאני קליין, היכולת להוציא את ה"אובייקט המפחיד" מהפנים אל החוץ מאפשרת לנפש להשיג שליטה.
ברגע שהחרדה למשל הופכת ל"כתם אדום וגדול על הדף", המטופל יכול להתבונן בה ממרחק בטוח, לגעת בה, לשנות אותה ואפילו לצמצם אותה.
זהו תהליך של התמרה או סובלימיזציה (Sublimation) – הפיכת דחף או רגש מאיים לתוצר יצירתי בעל משמעות ולעתים אף בעל ערך אסתטי חיובי עבור המטופל, שהוא כבר יכול "להתיידד" איתו.

ילדים - אמנות, משחק והמרחב המוגן
אצל ילדים, הטיפול בחרדה עובר תמיד דרך המשחק (Play Therapy). פסיכואנליטיקאי הילדים דונלד ויניקוט הסביר כי הריפוי מתרחש ב"מרחב הפוטנציאלי" – האזור שבין המציאות הפנימית לעולם החיצוני.
בחדר הטיפול, הילד בוחר בצעצועים, בבובות או בחומרי האמנות כדי "לשחק" את הפחד שלו (כמו ילד שבוחר בבובת גיבור-על כדי להרגיש חזק מול פחד מחשש להישאר לבד).
ככל שהוא נותן לו ביטוי במרחב הבטוח שבחדר הטיפולים, הוא מתרגל את התחושה באופן עקיף בלי לדבר עליה באופן מילולי וישיר: הוא הופך בה, לומד אותה, נוגע בה בדרכים שונות שמאפשרות לו עיבוד ותחושת שליטה וביטחון.
עם הזמן, נראה את התחושות הללו מקבלות ביטוי גם מחוץ לחדר הטיפולים.
מבוגרים - לעקוף את ההגנות השכליות
מבוגרים הסובלים מחרדה נוטים לרוב ל"אינטלקטואליזציה" – הם מנסים לפתור את החרדה דרך חשיבה מרובה וניתוח שכלתני, מה שרק מגביר את תחושת הלופ המחשבתי.
לעתים, השימוש בשיח בלתי פוסק מתוך ההצפה שבה הם שרויים פשוט משאיר אותם תקועים באותו מקום.
במקרים אלו, הטיפול באומנות פועל כ"מעקף" למנגנוני ההגנה הללו ומאפשר שקט פנימי, רגיעה, והתבוננות ממקום חדש שמוביל לתובנות.
הפסיכולוג קרל יונג האמין כי הדימוי הוויזואלי הוא הדרך המהירה ביותר אל הלא-מודע. בעבודה עם מבוגרים, היצירה מאפשרת:
וויסות רגשי: פעולות חזרתיות כמו רישום או לישת חומר מפעילות את מערכת העצבים הפארא-סימפתטית ומרגיעות את הגוף פיזית ו"מנקות" את המחשבות, כשהמטופל עסוק וממוקד ביצירה עצמה.
חשיפת סמלים: המטופל מגלה בתוך היצירה סמלים ודימויים המייצגים את מקור החרדה ואת רגשותיו בכלל, מה שלעתים מאפשר תובנה עמוקה יותר מכל שיחה תיאורטית.

הבית כעוגן - הקשר בין הטיפול בחדר הטיפולים לבן חיי היומיום
העבודה בקליניקה אינה מתנתקת מהחיים בבית.
במסגרת הדרכת הורים, ההורים מגלים כי החרדה של הילד אינה קיימת בחלל ריק, אלא מושפעת מהדינמיקה המשפחתית ומהיכולת של ההורה לשמש "מיכל" (Container), מושג שטבע וילפרד ביון.
אך בעזרת המטפל, מקום לקחת אשמה על חלקם בבניית הביטחון של הילד - הם לוקחים אחריות על חלקם ולומדים כיצד לגדל ילד בטוח בעצמו, באחרים ובעולם כשהם ה"גיבורים" שבידיהם ובכוחם ההשפעה המירבית.
הטיפול באומנות או במשחק מעניק לילד את הכלים להירגע ולהביע את עצמו בחדר הטיפולים, אך הדרכת ההורים היא זו שמתרגמת את התהליך ליומיום ובונה עבורו את הסביבה הבטוחה ליישם את הכלים הללו בבית באופן מתמשך.
המטפל וההורים עובדים יחד כדי שהילד יוכל "להכליל" את השקט והביטחון שהוא חווה בקליניקה בקשר עם המטפל, ובבית - בקשר עם הוריו על בני גילו והסביבה שהוא פוגש בחוץ.
לסיכום
בין אם מדובר בילד שבוחר לשחק בגיבורי-על כדי לנצח את הפחד או לחוש תחושת שליטה אל מול החרדה, ובין אם מדובר במבוגר שמוצא שקט בתוך הצבעים – הטיפול באומנות מציע דרך ייחודית להתמודדות עם חרדה.
זהו טיפול שלא רק "מדבר על" הפחד ועל הרגשות השונים, אלא פועל עליו באופן אקטיבי, יצירתי ומשחרר.
סובלים מחרדה? מרגישים שאתם או שהילד שלכם זקוק לכלים להתמודדות?
אני מזמינה אתכם לקליניקה, מרחב שבו האומנות, המשחק והקשר הטיפולי נפגשים כדי ליצור שקט נפשי.
ליאת עברון – מטפלת באומנות (.M.A) בילדים, נוער ומבוגרים, ומדריכת הורים.
📍 הקליניקה באזור השרון
📞 לתיאום פגישה: 050-8509293







תגובות