ילדים מפחדים מתופעות ודברים שונים ממשיים ודמיוניים, שאנשים מבוגרים לא מפחדים מהם או שאינם עסוקים במחשבה עליהם (רעשים פתאומיים, פחד מזרים, פחד מתופעות לא ברורות כמו ברקים ורעמים, פחד מחושך, ממפלצות, מפורצים או גנבים, ממוות של בן משפחה קרוב). חלקם שכיחים אצל ילדים ומופיעים כחלק טבעי מתהליכי הגדילה וההתפתחות של הילדים ותואמים לגילם, ובד"כ נוטים להיעלם ללא התערבות מקצועית, בתנאי שהתייחסות הסביבה הולמת ונכונה. אך כשהפחדים נחווים בעוצמה רבה ובתכיפות, הדבר עלול לגרום למצוקה וסבל רב ולהפריע לתפקוד היומיומי.
לחרדה ישנם סימפטומים גופניים שונים (קוצר נשימה, דופק מואץ, כאבי בטן, בחילות, הפרעות שינה, כאבי ראש ועוד), רגשיים (דאגה, פחד, ייאוש, חוסר אונים), ומחשבתיים (מחשבות טורדניות, קשיי ריכוז וזיכרון).
בנוסף לתסמינים אלו ישנם גם תסמינים התנהגותיים:

ילדים אלו אינם יודעים להתמודד ביעילות עם החרדה ולכן נוטים לברוח ממצבים בהם הפחד עלול להתעורר. כתוצאה מכך הם יתרגלו להיעזר בהוריהם כמקור הרגעה, יתקשו לתפקד בלעדיהם, ייצמדו אליהם יותר ויפגינו תלותיות שאינה תואמת גיל, ייטו להימנע מפעילויות חברתיות וחלקם אף יסתגרו ויתבודדו, יתעסקו באופן טורדני בשאלות על המצב ועל העתיד, ולעיתים גם יפגינו התנהגויות טקסיות החוזרות על עצמן (OCD).
הוריו של הילד הם סביבתו הטבעית, ובעת חרדה הוא נצמד אליהם על מנת לקבל הקלה ותמיכה. בד"כ, ככל שהמצוקה נמשכת או מחריפה כך גם גדלה המצוקה של ההורים עצמם, כשהיא הולכת ומשתלטת גם על שגרת יומם, פוגעת בתפקודם ובמידת החופש שלהם. למרות שההורים הם הדמויות המשמשות מקור להרגעה עבור הילד, פעמים רבות הם שתורמים שלא במודע או במתכוון להמשך קיומה של החרדה ואף להחרפתה. באופן זה לתגובותיהם של ההורים יש השפעה קריטית כך שהן יכולות להביא להכחדתה של הבעיה או שלא במתכוון - להנצחתה.  
לכן, הדרכת הורים תהיה חלק בלתי נפרד מהטיפול של הילד ומה שיבטיח את השינוי בהתנהגותו הלא-רצויה.
לעיתים, כשהחרדה של הילד מלווה במצוקה נפשית קשה או פוגעת באופן אקוטי בתפקודו של הילד ומשפחתו - יופנה הילד גם להערכת פסיכיאטר על מנת לשקול טיפול תרופתי אנטי-חרדתי שיפחית את רמות החרדה של הילד, ויאפשר לו יותר בקלות להיתרם מהטיפול ולרכוש מיומנויות להתמודדות עם החרדה.

הקורונה בשנים האחרונות הביאה לעליה ניכרת בקרב ילדים ונוער שסובלים מחרדה. באופן דומה אך מוגבר, מאז ה-7 לאוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" חלה עליה ניכרת במקרי החרדה אצל ילדים ובני נוער וזאת גם כשמדובר בילדי העורף (כלומר ללא קשר לילדי העוטף שחוו את הטראומה). הורים רבים מעידים על התנהגויות רגרסיביות בשלבים התפתחותיים שכבר נרכשו קודם לכן (הרטבה והצטאות, רצון לישון בחדר ההורים, הימנעות מהליכה לביה"ס, היצמדות להורה גם בבית וכו').​

פעמים רבות טיפול רגשי הוא שמאפשר לילדים ולנערים.ות הללו לחוש הקלה אם ע"י השימוש בכלי הטיפולי, ואם מתוך האפשרות לבטא את עצמם באופן שהם זקוקים לו בתוך חדר הטיפולים.