ככל שילדנו גדלים, אנו מצפים מהם שיפתחו את היכולת להתמודד עם תסכול ולמצוא פתרונות בעת מצוקה כשיש להם היכולת לנקוט איפוק וויסות, וכך גם לנהוג בהתאם למקובלות ולנורמות באופן שתואם את גילם. 

ילדים רבים היום מתקשים להתמודד עם תסכול ולהגיב באופן מווסת.

הורים רבים ידווחו על ילדים ווכחניים בבית, כוחניים ותובעניים, שמתקשים לשתף פעולה עם הוריהם ולהיענות לשתף פעולה עם בקשותיהם ויתקשו להתמודד עם המילה "לא".

הבית לעתים קרובות מתואר כמקום כאוטי, שבו הילד שולט על המתנהל בבית לצד ההורים שנותרים חסרי אונים, מותשים ומתוסכלים.

חשוב להבין שאותם כישורים רגשיים שחסרים לילד ובאים לידי ביטוי בתוך הבית – מתבטאים באופן טבעי גם בחוץ, כך שילד שמתקשה להתמודד עם תסכול או לא יודע להגיב בצורה מווסתת – נפגע מכך גם מחוץ לבית. כתוצאה מכך למשל, אותו ילד יכול לצפות לשלוט במה שקורה בחוץ בסיטואציות חברתיות ולכפות רק את שלו על האחרים בלי לתת לאחר מקום, או לפרוש ממשחק כשהאחרים לא מסכימים לקבל את מה שהוא כופה עליהם ולהישאר לבד. באופן דומה, ילד שאינו יודע להגיב בצורה מווסתת יכול להיקלע לסיטואציות בהן הוא נפגע או נעלב ולהגיב באלימות מילולית או פיזית כלפי חבריו או צוות המורים.

בסיכומו של דבר, כשילד לא לומד מתוך הקשר עם הוריו להתמודד עם תסכול וכשהוריו משנים עבורו שוב ושוב את המציאות כדי להתאימה אליו – הוא נותר בחוץ מול התסכול וחסר כישורים להתמודד עימה כי בחוץ המציאות לעולם לא תתאים את עצמה אליו כמו בבית.

לכן, בהדרכת הורים, ההורים מקבלים את הכלים להתנהלות בבית, כשהם לומדים כיצד להגיב לילדיהם בצורה מיטבית. התגובות שנלמדות מאפשרות להורה ליצור עם הילד קשר קרוב ומכבד, שבו הילד משתף פעולה, וההורה יכול להשפיע עליו מתוך ערכיו בהם הוא מאמין. האווירה בבית משנה את אופייה, הבית הופך למקום רגוע ונעים, והילד מקבל כישורים רגשיים-חברתיים שבאים לידי ביטוי גם בחייו החברתיים מחוץ לבית, וחש לא רק הקלה למצוקתו - הוא גם מחזק את הביטחון שלו בעצמו ובעולם, מרגיש יותר עצמאי ומסוגל, והופך למאושר יותר.

בטיפול פרטני עם הילד, כלים כמו משחק ויצירה מאפשרים לתסכול ולתוקפנות להתבטא בחדר באמצעים אלטרנטיביים שאינם הרסניים למטופל. הזעם של הילד יכול להיות מופנה אל הנייר או להתבטא בהפעלת כוח ע"י המטופל דרך כלי העבודה השונים מבלי שהוא יפגע באחר או בעצמו, כשהמטפל מצדו נמצא שם לתת את המרחב המתאים, להכיל את מה שהמטופל מבטא ולתת למה שקורה בחדר משמעות בתוך התהליך. הילד לקבל מקום גם לתסכול שלו ומוצא פתרונות חלופיים בעת מגבלה או חסר.