התמודדות עם חרדה אצל ילדים, נוער ומבוגרים: מסימפטומים ועד לטיפול רגשי

כשהחרדה מנהלת את היום: לפעמים העומס הפנימי מרגיש כבד מכדי לשאת אותו לבד.

אסי עזר מדבר על חרדה בערוץ 12: מה הסיפור האמיתי מאחורי הנתונים בישראל?

השבוע שודרה כתבה נוגעת ללב עם אסי עזר, שבה שיתף באומץ ובגילוי לב על ההתמודדות שלו עם חרדה, על הטיפול הפסיכולוגי שמלווה אותו לאורך השנים, ועל הבחירה בשילוב טיפול תרופתי. באותה כתבה ציטט אסי את הפסיכיאטר שלו, שציין כי כ-30% מהאוכלוסייה בישראל סובלת מחרדה.

המספר הזה אולי נשמע מבהיל, אך הנתונים הרשמיים מהתקופה האחרונה מראים שזוהי המציאות הכואבת של כולנו. אם בעבר (לפני ה-7 באוקטובר) הנתונים של משרד הבריאות וארגוני בריאות הנפש הצביעו על כך שכ-12% עד 15% מהאוכלוסייה בישראל יתמודדו עם הפרעת חרדה במהלך חייהם, הרי שמאז אוקטובר 2023 התמונה השתנתה דרמטית. דוחות רשמיים של עמותות הסיוע (כמו ער"ן ונט"ל) ומשרד הבריאות מראים על זינוק של מאות אחוזים בפניות על רקע חרדה, ועל כך שהציבור הרחב – וילדים ונוער בפרט – חווים הצפה רגשית מתמשכת.

בקליניקה, ובכלל מהקולות שעולים סביבי, התחושה הזו מקבלת אישור יומיומי: החרדה אינה נחלתם של בודדים. מקרי החרדה אצל ילדים ונוער עלו בצורה משמעותית ביותר, והצורך במענה רגשי מדויק מעולם לא היה דחוף יותר.

מהי חרדה בכלל? (הגדרה על קצה המזלג)

פחד הוא מנגנון הישרדותי בריא שנועד להגן עלינו מפני סכנה מיידית ומוחשית (כמו רכב שדוהר לעברנו). חרדה, לעומת זאת, היא מצב שבו מנגנון האזעקה של הגוף פועל "על ריק" או בעוצמה מוגזמת, לרוב בתגובה לאיום עתידי, לא מוחשי או דמיוני ("מה יהיה אם...", "משהו רע עומד לקרות"). כשהחרדה הופכת למצב מתמשך, היא משבשת את תפקוד היומיום, את השינה, את הלמידה ואת המערכת החברתית.

סימפטומים של חרדה: איך זה נראה בפועל?

החרדה פושטת צורות רבות ומשתנה עם הגיל. הנה הסימפטומים המרכזיים שחשוב לשים לב אליהם:

אצל ילדים:

• תלונות גופניות: כאבי בטן מרובים, כאבי ראש, או בחילות (במיוחד בבקרים לפני הליכה למסגרת).

• שינויים בהתנהגות: היצמדות מוגזמת להורים (חרדת נטישה), קושי להירדם לבד או סיוטי לילה.

• רגרסיה: חזרה להתנהגויות של גיל צעיר יותר (כמו הרטבה, מציצת אצבע).

• אילמות סלקטיבית:

• הימנעות: סירוב ללכת לחברים, לחוגים או לבית הספר.

  
  

אצל בני נוער:

• הסתגרות: שהות ממושכת בחדר והתרחקות מחברים ומבני המשפחה.

• עצבנות וסף תסכול נמוך: התפרצויות זעם או רגישות יתר לביקורת.

• ירידה בלימודים: קשיי ריכוז הנובעים מהצפה מחשבתית, או הימנעות ממבחנים ומטלות.

• מחשבות קטסטרופליות: עיסוק אינטנסיבי בתרחישים גרועים, דאגנות יתר ועיסוק מוגבר בחדשות או ברשתות חברתיות.

  
  

תפקידנו כהורים הוא להיות העוגן השקט שלהם ברגעי החרדה וההימנעות בדרך להקניית ביטחון, תחושת מסוגלות ועצמאות.

אצל מבוגרים:

• תסמינים פיזיולוגיים: דפיקות לב מואצות (פלפיטציות), תחושת מחנק, מתח שרירים כרוני, עייפות קבועה וקשיי שינה.

• פגיעה בתפקוד וקבלת החלטות: דחיינות, קושי להתרכז בעבודה, או תחושת "ערפל מוחי".

• דאגנות כרונית ורומינציה: "טחינת מחשבות" בלתי פוסקת וחשש מתמיד מאובדן שליטה או מאסון מתקרב.

  
  

הכוח של טיפול בחרדות: איך טיפול באומנות ובמשחק עוזר לילדים ונוער?

כאשר ילד או נער חווים חרדה, לעיתים קרובות אין להם את המילים המדויקות להסביר מה עובר עליהם. הניסיון "לדבר את החרדה" עלול לפעמים להציף ולהבהיל אותם עוד יותר. כאן נכנסים לתמונה הטיפול באומנות והטיפול במשחק:

• עקיפת מנגנוני ההגנה והשפה: חומרי האומנות (צבעים, חימר, גזירים) והמשחקים משמשים כשפה ראשונית וטבעית. הילד לא צריך להגיד "אני מפחד"; הוא יכול לצייר מפלצת, לפסל חומה בצורה, או לנהל קרב בין בובות. החרדה יוצאת מהגוף אל המרחב הבטוח של הדף או השולחן.

• החזרת תחושת השליטה (Mastery): חרדה היא במהותה תחושה של חוסר שליטה. במשחק או ביצירה, הילד הוא הבמאי, היוצר והשולט הבלעדי. הוא מחליט מה יקרה, איך הסיפור יסתיים ואיזה צבע ישלוט בדף. חוויה זו בונה מחדש את תחושת המסוגלות שלו.

• החצנת החרדה (Externalization): כשהחרדה נמצאת "בפנים", היא נתפסת כחלק מהזהות של הילד ("אני ילד פחדן"). כשהיא מקבלת צורה של בובת פלסטלינה או דמות במשחק, אפשר להסתכל עליה מבחוץ, לחקור אותה, להבין מה מחליש אותה וללמוד כיצד "לנצח" אותה, יחד עם המטפלת.

  
  

ומה לגבי טיפול בחרדות למבוגרים? (אומנות, שיח ומה שביניהם)

מבוגרים רבים שואלים אותי: "האם טיפול באומנות מתאים גם לי? אני הרי לא יודע לצייר..." התשובה היא חד-משמעית: כן. בטיפול באומנות למבוגרים אין צורך בכישרון או בידע קודם. היצירה מאפשרת למבוגרים לפגוש חלקים לא מודעים, לשחרר מתח גופני ורגשי שנאגר, ולעבד חוויות טראומטיות או חרדתיות דרך דימויים ויזואליים, במקום שבו המילים קצרות מלהכיל.

ואם המבוגר בוחר לא ליצור בחדר?

זה בסדר גמור ולגיטימי לחלוטין. הטיפול הרגשי מותאם תמיד למטופל. במקרים שבהם המטופל בוחר שלא להשתמש בחומרי יצירה, חדר הטיפולים הופך למרחב של טיפול בשיח. במסגרת הטיפול בשיח:

• ממשיגים ומבינים את החרדה: מזהים את "טריגרים" (הדברים שמפעילים אותה) ומבינים את דפוסי החשיבה המעכבים.

• נותנים מקום ולגיטימציה: עצם השיתוף בקשר טיפולי בטוח, ללא שיפוטיות, מפחית את תחושת הבדידות והאשמה (בדיוק כפי שאסי עזר עשה בכתבה – נרמול של החוויה).

• רוכשים כלים פרקטיים: לומדים טכניקות של ויסות עצמי, הרגעה, מיינדפולנס ושינוי קוגניטיבי, המאפשרים לנהל את החרדה במקום שהיא תנהל אותנו.

  
  

  

  מרחב בטוח לביטוי: בקליניקה שלי, הטיפול יכול לשלב בין שיח ליצירה - בהתאם למה שנכון לך. השילוב הזה מאפשר לרגשות לקבל ביטוי ויזואלי, מביא לרגיעה והנאה ומסייע לעשות סדר פנימי בדרך לתוהנות משמעותיות.

החרדה לא עוברת מעצמה: המפתח לשינוי אמיתי

אנשים או הורים רבים נוטים לחשוב שהחרדה תחלוף עם הגיל או עם הזמן, אך חשוב לומר, שבדומה לאיתותים אחרים של הנפש - חרדה לא נעלמת מעצמה. כשהיא נוכחת אצל ילד, מתבגר או מבוגר היא דורשת מאתנו להקשיב למה שהיא מנסה לומר.

במצבים חריפים מסוימים גם כשזה נוגע לילדים יתכן שאף יומלץ ע"י פסיכיאטר או נוירולוג ילדים על טיפול תרופתי, אך חשוב להבין - תרופה תוכל להנמיך את הלהבות" ולהקל על הסימפטומים המיידיים, והיא חשובה אך היא אינה פותרת את שורש הבעיה. נדרשת עבודה רגשית.

בטיפול - בין אם פסיכולוגי או בטיפול בהבעה ויצירה שמשלב שיח או לא (בהתאם לגיל המטופל.ת) - אנחנו לא רק מנסים להפחית את החרדה, אלא לומדים להבין אותה, לפתח כלים לוויסות רגשי ולבנות חוסן אמיתי.

עבור ילדים ובני נוער, הדבר קריטי במיוחד.

ילד שלא מקבל כלים להתמודדות - בין אם דרך טיפול פרטני ובין באמצעות הדרכת הורים - ממשיך לחיות עם החרדה וקרוב לוודאי שיגדל להיות מבוגר שיסבול מהתקפי חרדה או תחושת חוסר אונים מתמשכת שתעמיק עם הזמן את מצוקתו וסבלו, אם לא למד במהלך השנים דרך הוריו כיצד להרגיע את עצמו, וזו מיומנות שהיא כל כך מכרעת להמשך חייו.

לכן, הטיפול הוא ההזדמנות שלנו כהורים להעיק להם (ולנו) ארגז כלים לחיים, ולא רק פיתרון זמני לסימפטום.

סיכום: מותר ורצוי לבקש עזרה

התמודדות עם חרדה – בין אם היא של הילדים שלנו ובין אם היא שלנו עצמנו – אינה גזירת גורל, והיא בטח לא סימן לחולשה. כפי שאסי עזר שיתף, פנייה לעזרה מקצועית (בשיח, באומנות, ובמידת הצורך גם בליווי תרופתי) היא צעד אמיץ של בחירה בחיים וברווחה נפשית.

אם אתם מזהים אצלכם או אצל ילדיכם את הסימנים, דעו שיש לכם לאן לפנות. חדר הטיפולים הוא מקום בטוח להניח בו את החרדות, ולמצוא מחדש את השקט והחוסן הפנימי.

המציאות שלנו בארץ אינה פשוטה. אם אתם מזהים אצל ילדכם או אצלכם את החרדה והיא משפיעה על איכות חייכם - דעו שלא חייבים להתמודד איתה לבד. אני כאן כדי ללוות אתכם בתהליך לשקט פנימי וצמיחה.

מוזמנים ליצור איתי קשר לשיחת בירור.

בטל': 050-8509293

ליאת עברון - מטפלת באומנות ושיח (תואר 2) בילדים, נוער ומבוגרים, ומדריכת הורים.

דברו איתי

השאירו לי הודעה בוואטסאפ ואחזור אליכם