תקווה לימים טובים יותר

פרופסור נורית גוברין, בריאיון בתוכנית 'גל פתוח' עם טלי ליפקין שחק בגל"צ, בנושא: ספרות המלחמה, בחרה להקריא את שירו של המשורר יוסי אלפי "יש ימים" (פורסם בגיליון מס' 18, בכתב העת "המסדרון").

השיר הזה הוא דוגמא לשירה שנכתבה בעת המלחמה, וכדבריה של דר' גוברין - כשהחוויה עדיין טריה, חזקה, וכשהסופר יודע, מרגיש, חי אותה, הכאב צורב בו והזיכרון חי.

הצורך לבטא חוויה עזה במילים הוא צורך אנושי כללי וכבר באיוב נאמר "אדברה וארווח לי"....

יש ימים / יוסי אלפי

יֵשׁ יָמִים בָּהֶם הַשְּׁתִיקָה הִיא זַעַם

יֵשׁ יָמִים בָּהֶם הַשְּׁתִיקָה בָּאָה מִכְּאֵב

יֵשׁ יָמִים בָּהֶם הַשָּׂפָה הִיא חַסְרַת טַעַם

יֵשׁ יָמִים שֶׁהַגּוּף שׁוֹאֵף לִדְחוֹת אֶת הַלֵּב

וְיֵשׁ גַּם יֵשׁ, יָמִים כְּמוֹ הַיּוֹם הַזֶּה מַמָּשׁ

שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁאַתָּה כָּל כָּךְ חַלָּשׁ

אֶל מוּל הָרֶשַׁע, הַכִּעוּר וְחֹסֶר הַיֶּשַׁע

וְרוֹאֶה מוּלְךָ עוֹלָם שֶׁל זָדוֹן וּפֶשַׁע

בַּיּוֹם הַזֶּה חֲזֹר אֶל עַצְמְךָ וּשְׁתֹק כְּמוֹ הַמַּיִם

וְהַבֵּט פְּנִימָה, הִתְחַזֵּק וְחַזֵּק אֶת אוֹהֲבֶיךָ פַּעֲמַיִם

וְאַל תְּוַתֵּר, הַמְשֵׁךְ לְחַלֵּק, לְהַכְפִּיל, לְחַבֵּר וּלְחַסֵּר

מָחָר יָבוֹא יוֹם שֶׁיָּבִיא תְּשׁוּבָה לְלִבְּךָ הַמִּתְיַסֵּר.

חַכֵּה עוֹד יוֹם

חַכֵּה יוֹמַיִם

זֶה יָבוֹא

חַיֵּה בֵּינְתַיִם

זֶה יָבוֹא

כְּמוֹ שַׁחַר שֶׁמֶשׁ

זֶה יָבוֹא

חַכֵּה, קַבֵּל רֶמֶז

מִקּוֹל קוֹרֵא

מִצְּלִיל מַצִּיל

הַקְשֵׁב

חַכֵּה

זֶה יָבוֹא...

לדברי דר' גוברין, המשורר מצד אחד עשוי להרגיש צורך עז לבטא את החוויה הקשה במילים, ומצד שני - קיימת בו הידיעה וההכרה שאין בכוח המילים לבטא אותה. לטעמי, כך חש גם אדם שעבר טראומה.

בהקשר זה, חשוב להדגיש את הייחודיות והחיוניות של הטיפול באמצעות ביבליותרפיה, שנעשה בו שימוש מרשים מאז תחילת המלחמה - עם נפגעי המלחמה: מפונים מהצפון ומהדרום וחיילים בצורה קבוצתית ופרטנית.

מפרוץ המלחמה נפתחו מטעם ארגון יה"ת הסטודיויים הפתוחים, באזורים שונים בארץ (בתחילה בבתי המלון של המפונים מיישבוי העוטף). את הסטודיו הפתוח ניהלו מטפלים באומנויות שהקדישו בהתנדבות מזמנם, ממרצם ומטוב ליבם לרווחת המפונים, אליהם הגיעו מכל הארץ.

"הסטודיו הפתוח" הפך למודל חדש שצץ כיוזמה של יה"ת בעת החירום שלתוכה נקלעו המפונים, לאחר הטראומה שחוו, והציע נחמה ותמיכה בסביבה מקצועית בטוחה ומוחזקת.

לצד אלה, מאז המלחמה נעשה שימוש גם בטיפול בביבליותרפיה שהוצע למפונים ולחיילים ככלי תרפויטי לעיבוד הטראומה.

הביבליותרפיה היא שיטת טיפול נפשי העושה שימוש בתהליכי קריאה וכתיבה, ובאומנות המילה הכתובה.

לדברי מיכל שרגא סלונים, המנהלת סדנאות לריפוי בטראומה, "בכתיבה, הנייר סופג הכול - האדם יכול לכתוב בנייר שלו דברים וחוויות קשות, שאולי לא היה מבטא בקול רם או משתף בהם את הפסיכולוג. הכתיבה מאפשרת לכתוב הכול בצורה אמיתית מבלי לסנן, בלי לחשוש מה אחרים ירגישו או יגידו, ללא לקיחת סיכון, והוא יוכל לעבד את החוויה שלו, כי כשאדם קורא את הדברים אחרי שהוא כתב אותם הוא מקבל פרספקטיבה ויכול לשנות את הנרטיב.

המשתתף מקבל מחברת אישית ומתבקש לכתוב לעצמו בכל פעם שעולה בו עוררות בעקבות טראומה, סטרס וחרדה. כשאדם לוקח את האלמנט של הכתיבה ברמה היומיומית, קם, יושב, וכותב 15 דקות ביום במחברת האישית שלו - זה מוריד את הורמוני הסטרס כך שהמשתתפים מרגישים ירידה במתח ובלחץ גם מבחינה פיזיולוגית - אפקט שהורגש כבר תוך יום-יומיים, מעדותה של שרא סלונים.

הכתיבה משמשת כלי לארגון מחשבות ולוויסות רגשי, ומאפשרת לעבד רגשות שונים כמו: אשמה, בושה, אובדן וכו'.

מיכל רואי, ביבליותרפיסטית ופסיכותרפיסטית, הנחתה בחודשים האחרונים סדנאות כתיבה למפונים מהצפון ולנפגעי מלחמה, ודרך הסדנאות אפשרה למשתתפים לעבד את המשמעויות הרבות של האובדן - אובדן אדם קרוב, אובדן בית, אובדן שכונה, אובדן עבודה וכו'.

מעדותה, כשמשתתפים הסתכלו על הדברים שהם כתבו בתחילת התהליך ובסיום התהליך, הם גילו את ההתקדמות שהם עברו בתפיסת האירוע.

פעמים רבות לאחר אירועי המלחמה אנשים רבים נהגו לומר "אין לי מילים" והכתיבה מאתגרת לתת מילים לחוויה שלא נחוותה, לחוויה מסעירה, חדשה ומטלטלת, גם כקבוצה וגם ברמה האישית.

במובן זה הכתיבה מאוד מארגנת ויכולה ליצור סיפור נפשי, ולעזור למשתתפים לעכל את מה שהם חווים.

כשמשתתף בסדנא בוחר לקרוא את דבריו בפומבי הוא עשוי לגלות שמה שהוא מרגיש הוא אוניברסלי, ומהשיתוף בדברים הכל-כך עמוקים נוצרת בקבוצה תחושת אחדות, קבלה ואינטימיות עמוקה.

"הכתיבה יוצרת מפגש עם חומרים שעולים מתוך הנפש, שהם לא מודעים, והמשתתף מסתכל על מה שיצא לו ולא מבין איך התחושות שלו הופכות למילים, וזה מסייע לעשות תיקון של הנרטיב" מסבירה דר' בלה שגיא, ראשת התוכנית לביבליותרפיה במכללת דויד ילין. זה עוזר לתהליכי עיבוד טראומה, שהם תהליכים מאוד מורכבים. ברגע שאדם קורא את מה שהוא כותב בטקסט, הוא מבין ותופס פעמים רבות את מה שקרה לו.

המשתתפים בסדנאות יכולים להיות אנשים שערוץ הכתיבה הוא ערוץ שהם הכירו והיו משתמשים בו, אך יש שלא התנסו בכתיבה וגילו שאפשר לכתוב טראומה.

חשוב להדגיש כי הכתיבה היא אמנם כלי יצירתי עוצמתי לביטוי עצמי ומהווה דרך לביטוי רגשות עבור אנשים רבים, אך יש הבדל בין סדנאות כתיבה לכתיבה ככלי טיפולי במסגרת ביבליותרפיה - אחד מתחומי הטיפול באמצעות אומנויות. לכן, חשוב שאנשים שעברו טראומה יטופלו בתוך מסגרת טיפולית שלמטפל יהיו הכישורים וההכשרה המקצועית המתאימים.

שנזכה לראות את חטופינו שבים כבר הביתה, שנזכרה להחלמה ולתקומה, לתקווה בלב תמיד ולימים טובים.