פוסט שנכתב ב-8 לאוקטובר ועלה בפייסבוק.
היום בבוקר המציאות שלנו לצערי השתנתה. קמנו לבוקר קשה ועצוב ומצפים לנו עוד ימים לא קלים כנראה כפרטים וכעם.
במציאות שמשתנה חשוב לא להתעלם ולדבר על כך עם הילדים, במיוחד כשלא ברור כרגע עוד כמה זמן המצב הזה יימשך.
במאי 2021, כשנה לאחר שהקורונה פרצה לחיינו הגיחו גם האזעקות במבצע "שומר החומות", והנה שוב האזעקות כאן ושוב עולה השאלה כיצד להסביר לילדים על המצב הביטחוני המורכב.
אז היינו במבצע, עכשיו לצערי המטען הפנימי שעלינו לשאת ולהחזיק כבד הרבה יותר ואנו במלחמה, אך ילדנו שומעים את האזעקות ומתבקשים לשת"פ עם ההנחיות המקובלות וכשמדובר בילדים בגיל הרך, די בכך שנתייחס למלחמה הזו מהפן הזה כשנדבר איתם על המצב, בשונה מהגדולים יותר.
אני אומר בצער שאני מאמינה שרוב או כל ההורים כבר מתורגלים בתוך המציאות הקשה שלנו פה באיך לנהוג באופן כללי, אך בכל זאת הוספתי הצעות שחלקן אולי תהיינה מוכרות.
אחד הדברים הבולטים שחסרו לטעמי בשיח עם אנשי טיפול בתקשורת היא העובדה שאין כמעט או בכלל התייחסות למה רצוי לומר בדיוק לילדים. רובם יגידו "לדבר איתם בגובה העיניים ובאופן מותאם גיל", אך מה זה אומר בעצם?
הורים רבים אולי ישאלו את עצמם מה כדאי או רצוי לומר לילדיהם, באילו מילים והסברים להשתמש ואיך לנסח את הדברים?
ולכן, חשוב לי להציע פה ניסוחים אפשריים. ההצעות פה הן כמו שרטוט של גבול מסויים לשיח מבחינת התוכן.
בחרו מהן מה שנראה לכם מתאים מול אותו הילד באופן ספציפי מתוך ההיכרות איתו.
יתכן שמול ילד מסויים ירגיש לכם נכון להרחיב פחות משהצעתי וזה בסדר גמור. לעומת זאת, יש ילדים סקרנים יותר שישאלו שאלות (ואולי גם בהמשכים שזה בסדר גמור), והתוכן המוצע כאן יוכל להיות לכם לעזר.
חשוב מאוד שאנו כמבוגרים נהיה תמיד אחראיים לתווך לילדים את המציאות, לענות לשאלות שיעלו ולתת להן מקום, כי מה שלא נאמר או מה שנסתיר - הם בד"כ ייטו להשלים מדימיונם - מה שיגביר את מידת החרדה שלהם.
• לעתים ילדים עלולים "להתקיל" בשאלה ויתכן שלא תדעו איך לנסח מולם את תשובתכם בצורה שתיראה לכם משביעת רצון. במקרה כזה, אימרו שזו שאלה טובה או חכמה מאוד או מעניינת, ושעליכם לחשוב איך להסביר להם אותה, ושתחזרו תוך זמן קצר/ אח"כ עם תשובה, אך זיכרו לחזור אליהם.
* יתכן והילדים ישאלו שאלות או יחזרו על שאלותיהם. אתם המשיכו והשמיעו את הדברים המרגיעים שמדגישים את ה"כוחות" ששומרים עליהם ועלינו: אתם כהורים ("אנחנו תמיד פה אתכם"), הצבא החזק של מדינת ישראל ו"כיפת ברזל" והמרחבים המוגנים שלרשותנו ("החיילים שלנו גיבורים וחזקים, הצבא שלנו חזק והוא שומר עלינו ויש לנו את כיפת ברזל והממ"ד ששומרים עלינו כך שאנו יכולים להיות בטוחים ומוגנים").
• הילדים מסתכלים עלינו בעתות כאלה ושואבים את הכוח, הביטחון ותחושת היציבות מאיתנו. לכן, חשוב שנעביר מסרים של ביטחון ומוגנות, נדבר בטון רגוע ונעים ונפגין אופטימיות.
• בעת האזעקה חשוב שלא נרוץ בבהלה אלא נלך ברוגע. כמובן שניקח בחשבון את משך הזמן המסויים שבו עלינו להגיע למרחב המוגן בהתאם למיקומנו ונתארגן בהתאם.
• שמרו על איזושהי שגרה או סדר יום גם אם הוא מיוחד לאותה התקופה.
בכל תחילת יום, ספרו לילדים מה צפוי באותו היום והכינו אותם מראש: "היום שוב נישאר בבית. לא הולכים לגן ולביה"ס היום. אנחנו נאכל עוד מעט ארוחת בוקר. זה הזמן לצחצח שיניים, לרחוץ פנים ולהתלבש ואני אקרא לכם כשהכל יהיה מוכן. בארוחת הבוקר אספר לכם מה נעשה היום".
בעת הארוחה כשכולם יושבים אפשר להמשיך ולומר: "אחרי הארוחה כל אחד יוכל ללכת ולהתעסק בחדרו במשחקים שלו לזמן מה. בזמן הזה אני אתפנה לכביסה ולעוד דברים שעלי לעשות בבית. כשאסיים, נשחק במשחק משותף - מי שירצה יוכל להצטרף למשחק. אנחנו נבחר משחק אחד מבין אלו (2-3) ונשחק ביחד. אח"כ נאכל ארוחת צהריים".
בארוחת הצהריים דברו על מה שצפוי ביתרת היום.
ספרו מה צפוי אחרי כל חלק ביום, והתריעו לפני המעבר לדבר הבא ואפשרו למי שרוצה - להצטרף. אם חשוב לכם שכולם ישבו ביחד לאכול או לקחת חלק במשחק המשותף, אמרו זאת שבימים אלו חשוב לכם הביחד. אפשרו במשחק לכל ילד להשתתף באופן שהוא מסוגל. יש ילדים שיבחרו להיות אתכם או עם אחד האחים במשותף.
• היו גמישים יותר לגבי המסכים. שימוש בהם יקל גם עליכם ויוריד מתח מיותר בבית, אך עם זאת, בשום אופן אל תרפו לחלוטין וקחו בחשבון שכללים שתגדירו מראש יעשו סדר. חפשו תוכניות ותכנים שהם אפשריים מבחינתכם. לצד ג'אנק ישנן תוכניות יפות, ראויות, מלמדות או משעשעות. נסו למצוא תוכניות/ סרטים שיכולים להיות משותפים לילדים ואם אחד מהילדים לא מוצא בתוכנית מסויימת עניין, חלקו ביניהם את זמני הצפייה אם עולה הצורך.
* אל תשאירו את הטלוויזיה דלוקה במהלך היום גם אם אתם זקוקים להתעדכן. אם יש לכם הצורך בכך עשו זאת באמצעות הטלפונים הניידים שלכם במרחק מהם ובווליום שלא יישמע עד אליהם, או המתינו להמשיך ולהתעדכן אחרי לכתם לישון. התכנים שישמעו ולבטח אם יחשפו לתמונות הקשות - רק יגבירו את תחשות החרדה שלהם.
• כשעולה קונפליקט בין הילדים רצוי שלא תפסקו אתם, אלא העבירו אליהם את האחריות ובקשו מהם ברוגע למצוא פיתרון וליידע אתכם כשימצאו והעבירו את המסר שרק אז תוכלו להתקדם עם הדברים ושאתם סומכים עליהם שיצליחו לפתור אותו. באופן זה תוכלו לאתגר אותם להיות יצירתיים ולהסתדר אך גם להתקרב אחד לשני.
• לגבי הילדים הגדולים יותר והמתבגרים שברשותם מכשירי טלפון נייד - שימו לב שהילדים לא מעבירים ביניהם סרטונים קשים הנוגעים למצב הביטחוני. בקשו מהם שאם אחד החברים מעביר משהו כזה, שלא יפתחו ושיידעו אתכם.
בקשו במקביל בקבוצות ההורים הכיתתיות לדבר על הנושא ולעקוב אחר המידע שילדיהם נחשפים אליו או מעבירים לאחרים.
• חשוב לדעת שהחרדה מתבטאת פעמים רבות ברגרסיה - התנהגות שלא תואמת את גילם ושהיתה אופיינית לגיל צעיר יותר למשל: הרטבת לילה או יום, מציצת אצבע או היצמדות להורה עם כל תזוזה שלו גם לחדרים אחרים במרחב הבית, אלימות, כעס, בכי יותר תכוף, דרישה לישון במיטת ההורה.
במקרים אלה, חשוב למצוא רגע מתאים ובו לשקף לילדים את רגשותיהם: "יכול להיות שאתה קצת פוחד בימים האלה?... ממה אתה פוחד? יכול להיות שהאזעקות/ המלחמה מפחידה אותך?" (בהתאם לגיל). זה באמת קצת מפחיד הרעש הזה של האזעקה. הוא לא נעים. יש משהו שיכול להרגיע אותך קצת? בוא נחשוב מה אפשר לעשות כדי שתרגיש רגוע יותר" וכו'.
* אם הממ"ד הוא בחדר של אחד הילדים, יקל מראש לפתוח מיטה אם קיימת כזו כדי ששם כבר ישכב האח.ות הקטנ.ה יותר או להעביר מזרון לשם כך שלא תצטרכו להעיר אותם באמצע הלילה על מנת להעבירם לשם, ותוכלו להצטרף אליהם בזמן האזעקות.
הסבירו שכך זה יהיה בזמן הקרוב, אך בהמשך כשדברים יחזרו למסלולם, כל אחד יחזור לחדרו.
חשוב לתחום מראש את ההתנהלות הזאת לתקופה מסויימת וככל שהימים יתקדמו לקראת שגרה גם להתריע וגם לחזור לשגרה הנהוגה.
אז באילו מילים ניתן להשתמש כשמסבירים לילדים על המצב הביטחוני (ע"פי גיל)?
מול פעוטות (גילאי שנתיים עד 4):
נתייחס באופן נקודתי לעניין האזעקה והצורך בכניסה לממ"ד או ירידה למקלט בעת הצורך כאקט ששומר עלינו.
"מדי פעם תישמענה אזעקות. זה נשמע כמו ששמעת קודם - קול חזק. אתה זוכר ששמעת אותו קודם? הוא חזק כדי שנוכל לשמוע אותו. הקול הזה נקרא אזעקה והוא מסמן לנו שעלינו להיכנס לממ"ד ולהישאר שם לזמן-מה.
מסוכן בזמן אזעקה להישאר בחדרים אחרים בבית, אז אם נשמע אזעקה נעבור לחדר של....".
האזעקה יכולה להישמע במהלך היום ולפעמים היא עלולה קצת להפתיע אותנו בלילה, בזמן השינה. במקרה כזה אני ואמא נעיר אתכם כדי שתעברו לממ"ד. נשים לנו שם משחקים וכל מיני דברים שיוכלו להעסיק אתכם. יש משהו שהיית רוצה שיהיה לך שם כשנצטרך להיות שם?".
* בהפוגות, בזמן רגוע דברו על כך, פנו את המעבר לממ"ד או למקלט, הכינו אותו איתם ותרגלו את ההליכה אליו
באופן משעשע.
ואתם ההורים, חלקו ביניכם מראש את התפקידים, כך שכולם ידעו בדיוק מה עליהם לעשות בהישמע האזעקה.
* אם עליכם לרדת למקלט, קחו בחשבון את חפצי המעבר שלהם (ה"שמיכי", הבובה האהובה, מוצץ). קחו אותם אתכם, או הכינו אותם מראש במרחב המוגן, אם אפשרי, כך שיחכו לכם שם כשתתפנו אליו.
מצ"ב סרטונים מומלצים לפעוטות בנושא האזעקות:
לילדים בגן חובה - יסודי (5 -8):
"אנחנו גרים במדינת ישראל. בתוך מדינת ישראל יש מקום קטן בשם עזה וגם בו יש המון אנשים. לפעמים אנחנו רבים עם האנשים שגרים שם, והם רוצים לפגוע בנו. מי ששומר עלינו אלו החיילים שלנו, הצבא שלנו. גם בעזה יש חיילים שקוראים להם חמאס. כשהחיילים שלהם רוצים לפגוע בנו הם זורקים לתוך מדינת ישראל טילים. כשהטיל מגיע אלינו ונופל לאדמה הוא יכול לפגוע בנו.
למדינת ישראל יש את "כיפת ברזל" שהיא מכשיר ממש משוכלל שיודע למצוא את הטיל באוויר ולפוצץ אותו ואז הוא לא יכול יותר ליפול לאדמה ולפגוע בנו. כך זה שומר עלינו. בכל פעם שנשלחים אלינו טילים נשמעת אזעקה, וזה הסימן שעלינו להיכנס לממ"ד (או לרדת למקלט), ושם אנחנו צריכים להישאר כמה דקות.
לפעמים אנחנו נשמע רעשים כמו "בום", פיצוצים באוויר. זה הרעש שאנחנו שומעים כשכיפת ברזל "מכסחת" את הטיל הזה באוויר כדי שלא יפגע בנו.
בכל פעם שנלך לממ"ד כולנו נהיה ביחד. בממ"ד אנחנו מוגנים ובטוחים. סביר להניח שתוך זמן קצר זה ייגמר ולא נצטרך יותר להיכנס לממ"ד, כי הצבא שלנו ינצח את החמאס ויראה להם מה זה. עד אז, בכל פעם שתהיה אזעקה אנחנו נלך לשם.
נוכל להכין לנו בממ"ד אולי משחק שתוכל לשחק בו כשתהיה בו, או ספר שתוכל להסתכל בו כדי להעביר את הזמן. יש משהו שהיית רוצה להכין לפעם הבאה שנלך לשם?"
גיל 8-9 #:
יש ערבים רעים שגרים ממש קרוב אלינו במדינת ישראל והם כל הזמן רבים אתנו על ארץ ישראל ואומרים שהיא שלהם ולא שלנו. אנחנו אומרים שהיא שלנו יותר משלהם. וככה, כשהם מתעצבנים הם רוצים לפגוע בנו ויורים לעברנו טילים כדי לפגוע בנו ולהפחיד אותנו.
אבל יש לנו את צה"ל שהוא הצבא שלנו ששומר עלינו.
הצבא שלנו הוא מהחזקים בעולם, והוא מכסח את מי שמעז לתקוף אותנו.
בנוסף לצבא, יש לנו גם את "כיפת ברזל".
"כיפת ברזל" זה שם של מערכת ממוחשבת חכמה מאוד שאנחנו המצאנו, שיכולה "לתפוס" את הטיל שהם יורים אלינו כשהוא עוד בשמיים ולפוצץ אותו, כדי שהטיל לא יגיע לאדמה למקומות בהם ישנם בתים ותושבים.
ככה המערכת הזו שומרת עלינו שלא ניפגע. זו מערכת שבאמת מצליחה לשמור עלינו ברוב המקרים מאוד-מאוד טוב. רק במקרים בודדים היא עלולה לפספס ואז הטילים מגיעים לאדמה.
בכל מקרה, כדי להגן על עצמינו, הצבא שלנו מודיע לנו על הטילים שיורים לעברינו ע"י כך שהוא משמיע את האזעקות. באותו זמן שאנו שומעים את האזעקה, אנחנו צריכים להיכנס למרחבים מוגנים שבהם אנחנו באמת מוגנים ובטוחים ולא יכולים להיפגע.
מרחב מוגן זה חדר הממ"ד שיש לנו בבית. הוא חדר שהקירות שלו חזקים מאוד, עד כדי כך שאם יפגע בו טיל, הוא לא ייפגע".
מאחלת לכולנו, שהמלחמה הזאת תסתיים במהרה ושחיילינו ואזרחינו יחזרו הביתה בשלום!