ילדים עם ביטחון עצמי נמוך נוטים להיות ביישנים ומופנמים יותר. לעתים הם נוטים להיות תלותיים יותר, להימנע או להמעיט באינטראקציה עם הסביבה. ילד הסובל מביטחון עצמי נמוך יימנע או יתקשה בד"כ לבטא את מה שהוא צריך, רוצה או חושב ולכן גם יתקשה לפנות לגננת או למורה שלו לקבלת עזרה או להתריע על משהו שמפריע לו. הוא יימנע בד"כ להשמיע את קולו ולהשתתף במפגשים בגן או להרים את ידו בכיתה כדי להשתתף בדיון או לחלוק את מה שהוא יודע או חושב. ילד כזה לעתים ירגיש שקוף במצבים חברתיים, שגם בהם לא יטה להשמיע את קולו ויצמצם את ביטויו. חשוב לומר שאצל ילדים אלו מצב זה אינו רצוי ונובע מחוסר יכולת או מצוקה, ולכן מסב להם סבל רב. 

 

לעתים ילדים אלו יימנעו מאירועים כיתתיים, או יתבודדו בהפסקות, או יאמר בבית כשהוא עם בני משפחתו אמירות מבטלות לגבי עצמו כמו: "אני דפוק/מטומטם/ כישלון" ; "אני אף פעם לא מצליח" וכד".

​

בסופו של דבר, ביטחון עצמי נמוך פוגע בתפקודו היומיומי של הילד ובאיכות חייו בכך שהוא מצמצם את הביטוי שלו ואת הווייתו, ומצב זה מתסכל ופוגע במצב רוחו ורווחתו הנפשית.

​

הטיפול באומנות ומשחק לא רק שיכול לקצר את סבלו או לפטור אותו ממנו, אלא בראש ובראשונה להעצים ולחזק אותו, ובמהלך הזמן גם לטעת בו שמחת חיים ותחושת מסוגלות, יכולת לתקשר באופן חופשי יותר את מחשבותיו ודעותיו, רצונותיו וצרכיו, ויאפשר לו להיות מעורב בסביבה של בני גילו כשהוא נמצא בקשרים מספקים.