טיפול באומנות ומשחק - איך זה בכלל עובד ולמה זה כל-כך מוצלח עם ילדים?

בכל פעם כשמגיעים אלי הורים לפגישה המקדימה לטיפול עם הילד שלהם, אני נשאלת על ידם איך יצירה או משחק עם הילדים שלהם אצלי בחדר יכולים לגרום לילד שלהם בכלל לשנות את התנהגותו, לחזק אותו, לגרום לו להיות בטוח יותר או שמח יותר או לעזור לו להשתלב בחברה?

אז הנה הסבר על סוד הקסם הזה שאני כל כך אוהבת להיות חלק ממנו:

כשילד/ה מגיע לחדר הטיפולים שלי הוא מגלה סביבו עולם צבעוני, מגוון, עשיר ומלהיב ובעיקר כזה שהוא יכול כבר מהרגע הראשון להתחבר אליו מאוד בטבעיות, גם אם הוא לא מכיר את כל החומרים או את כל המשחקים שבחדר. כל ילד כשהיה כבר פעוט אחז צבע בידו ושרבט. כל ילד שיחק בצעצועים ומשחק בהם עד היום, ולכן אין ילד שיצטרך עזרה בכך. די בכך שנשים דף וצבעים מולו והוא ידע מה לעשות וכנ"ל אם נשאיר בסביבתו צעצועים שמותאמים לגילו.

בחדר ישנם חומרים פלסטיים ליצירת עבודה וישנן בובות ביניהן דמויות משפחה וגיבורי על, בית בובות, ארגז חול ומגוון עשיר של משחקי קופסה שאת חלקם הילד כבר מכיר. הילד בוחר בעצמו בכל רגע נתון מה ברצונו לעשות – ליצור עבודה או לשחק אתי במשחק.

במהלך המפגשים הילד משחק אתי או יוצר יצירה כשאני אתו. במהלך המפגשים אני מכירה אותו יותר ויותר והילד מכיר עוד ועוד את החדר, את מה שיש בו וכך נרקם הקשר בינינו כשעם הזמן נרכש האמון והביטחון של הילד בי ובחדר.

מהתבוננות בתגובותיו האותנטיות למה שקורה בחדר הטיפולים, אני מכירה את הילד, ויכולה להבין כיצד הוא נוהג בסיטואציות דומות גם מחוץ לחדר, ולהגיב באופן מותאם מתוך הכשרתי כמטפלת.

לרוב הילד לא יאמר לי במילים, באופן ישיר, איך הוא מרגיש, מה מטריד אותו ומה הקושי שלו. לא רק שזה מאוד קשה ומעמת עבור ילד לומר את הדברים ולדבר עליהם עם אדם זר, אלא שלרוב ילדים פשוט לא יודעים גם לתת מילים לדברים שעוברים עליהם, למה שהם מרגישים וגם אם כן - בד"כ הם ירגישו לא נוח לומר את זה. גם אם אני אציף את הקושי של הילד ואדבר עליו באופן ישיר וגלוי בציפייה שהוא ישתף עמי פעולה בשיח – רוב הסיכויים הם שהוא אפילו לא יהיה מעוניין להגיע אלי יותר.

וכאן נכנסים המשחק והיצירה לתמונה.

דרך המשחק או היצירה הילד "מדבר" אתי פעמים רבות באופן סמלי על הקושי שלו. דרך מעשיו, בחירותיו, העדפותיו, הדברים שהוא אומר במהלך המשחק או היצירה ועושה או לא עושה אני יכולה להקיש על אופיו, קשייו ונטיותיו ולהציף אותם באופן שמותאם לו כשהדיבור הוא קונקרטי למה שקורה באותו הרגע בחדר.

הדבר הנהדר הוא שכשהדברים שלי נאמרים בקונטקסט הקונקרטי של המשחק או היצירה, הם ממשיכים ומהדהדים בראשו של הילד כשהם ממשיכים והולכים אתו בפנים, ומתקשרים גם לעולם שמחוץ לחדר ולקשרים שלו ולעצמו במשמעות רחבה הרבה יותר, וכך מתאפשר עיבוד רגשי של הדברים אותם הוא חווה בחייו.

בנוסף לכך, מתוך הקשר שנוצר בחדר בו חווה הילד פעמים רבות שיקוף אחרמזה שהוא מכיר להתנהגותו הוא מסגל לעצמו עם הזמן התנהגויות אחרות, יעילות יותר, אותן הוא מאמץ גם מחוץ לחדר בסיטואציות דומות.

הקשר הטיפולי בכללותו מביא לחדר המון אלמנטים דקים ועדינים הנלקחים בחשבון, עד כי קשה למנות כאן את כולם, אך דבר משמעותי שהוא מקנה לילד עם הזמן הוא את הלגיטימציה והיכולת לבטא באופן עצמאי וחופשי את מחשבותיו ורגשותיו. הילד במהלך הטיפול עובר תהליך בו הוא למעשה מכיר את עצמו יותר ויותר, מגלה ולומד מה טוב עבורו ומה לא, מה הוא אוהב ומה לא, מה מתאים לו יותר ומה פחות, מה הוא רוצה ומה הוא צריך ובעצם מיהו בכלל? כך הוא בונה עם הזמן את זהותו.

כתוצאה מכך, אם לפני הטיפול הילד היה "מתנהג" את מה שהוא הרגיש (כלומר: התפרץ בזעם והשתולל, הרביץ, צעק, או לחילופין נמנע מדברים לגמרי) - בעזרת הטיפול תהיה לו היכולת לבטא את מה שהוא מרגיש או חושב כשמשם האינטראקציה עם כל שותף בחייו (בני גילו או ברי סמכא בחייו) תוכל להתפתח לשיח שיביא לחיפוש פתרונות משותפים, להמשכיות של הקשר במקום לקטיעתו, או תקיעות בתוכו, ולהתנהלות מספקת וזורמת יותר. בנוסף לכך מעתה במקום תחושות התסכול, החרדה או העצב יתפסו את מקומם הרוגע, תחושת המסוגלות, ביטחון עצמי ושמחת חיים.