הילד הזמין אליו חבר ורב אתו...מה עושים?

מה עושים כשהילד עושה פאדיחות דווקא אחרי שהוא כבר מזמין אליו

חבר למשחק, ולמה הפאדיחות הן הרווח הנקי אפילו של החבר?

בכל פעם שהגדולה שלכם (8) נמצאת עם חברה בבית, ילדכם בן ה – 5 נצמד אליהן, לא מאפשר להן להיות עסוקות בשלהן ולפעמים גם מפריע. הגעתם למסקנה שכדאי ורצוי להזמין חבר גם עבורו. מה רע? גם הוא יזכה כמו הגדולה למשחק משותף עם חבר, ולאחותו יהיה שקט ולא יפריעו לה.

אז הזמנתם את החבר מהגן הביתה, הילד מאוד התרגש לפני-כן וציפה לזה מאוד,אבל מהרגע שהם נכנסו הביתה וניגשו לשחק, הם רק רבים, ומסתבר שמי שלא מתנהג יפה הוא דווקא הילד שלכם.

אתם כבר מתחרטים שהזמנתם אליו את החבר מהגן, ושואלים את עצמכם למה הייתם צריכים את זה.... במקום לקבל קצת שקט לעצמכם, ולהיות עסוקים בשלכם לזמן-מה בזמן שהם משחקים, אתם מוצאים את עצמכם רוב הזמן כועסים על הילד ואומרים לו שאם הוא לא יפסיק מיד ויתנהג יפה, בפעם הבאה לא תסכימו שיבואו אליו חברים.

בסופו של דבר, הילד שלכם כבר בוכה, מכריז לעבר הילד השני שהוא לא חבר שלו יותר ושהוא אפילו רוצה שהוא כבר ילך הביתה.

"פאדיחות"....אתם אומרים לעצמכם... למה היינו צריכים את זה?

אז זהו,

רוב ההורים מסתכלים על הסיטואציות הללו כבעיה והיו מעדיפים שהילדים ישחקו בשקט בחדר, רק שהעימותים בין הילדים הם דווקא הכרחיים עבורם כדי ללמוד כיצד להתנהל באינטראקציה עם האחר, ועבורכם הם עשויים להיות ממש הזדמנות.

ואני אומרת לכם שיש דרך להתנהל עם הסיטואציות הללו באופן מיטיב ומצמיח, שעושה שירות מצויין גם עבור החבר וגם עבור הילד שלכם.

תוכלו לחזק אותו ולתת לו תחושה טובה למרות כל הקשיים שהוא מערים על המשחק עם החבר.

מה אם הייתי אומרת לכם שיכולתם לתת לילדכם את התחושה שכל מה שעולה במשחק עם החבר הוא בסדר גמור? מה אם הייתי אומרת לכם שהתערבות נכונה מצדכם תוכל לתת ערך מוסף לחבר שמתארח?

זוכרים את השיקוף שדיברתי עליו בפוסט הקודם? (אם לא, ראו בבלוג "מה זה בכלל שיקוף?)

זה בדיוק מה שרצוי לעשות כאן.

אם אתם ניגשים לילדים והילד אומר לכם, למשל, שהוא לא רוצה לתת לחבר לשחק במשחק מסויים, אתם יכולים פשוט לומר לו ובנוכחות החבר, (כן ממש לאוזני החבר גם): "אני רואה שאתה לא רוצה לתת לו לשחק במשחק הזה. יכול להיות שקשה לך מאוד לחלוק במשחקים שלך, כי אתה מאוד אוהב אותם ואתה חושש שאולי החבר שלך יהרוס לך אותם?"

אם הוא יענה "כן", תוכלו לומר: "יכול להיות שהמשחקים שלך מאוד יקרים לך, וחשוב לך שכל מי שמשחק בהם ישמור עליהם?"

הוא יאמר: "כן". ואז תוכלו להמשיך ולהציע: "היית רוצה שנשאל את החבר אם הוא חושב שהוא יכול לשמור על המשחק בזמן שישחק בו?"

אם יאשר, תוכלו לפנות לחבר ולשאול. ומכאן, אחרי שהחבר כנראה יאמר ויבטיח שכן, המשחק ביניהם ימשיך.

כך, נתתם לילדכם את ההרגשה שכיבדתם את צרכיו ורגשותיו ואת הקצב שלו. נתתם לו את ההרגשה שזה בסדר שהוא מתקשה לחלוק, גם אם בעיני אחרים "זה לא יפה". והחבר שהיה שם במקרה לפגוש את הקושי של האחר קיבל לגיטימציה לרגשותיו האחרים שלו עצמו כשיעלו.