היומן שלכם אינו משקר - האם היום-יום שלכם באמת משקף את ההורות שאתם שואפים אליה?
- 6 במאי
- זמן קריאה 3 דקות
רובין שארמה בסיפרו "חוכמת המצויינות" מסביר: "תוכלו לומר כי במקום הראשון בסולם הערכים שלכם נמצאת המשפחה, אבל אם בילוי זמן עם המשפחה לא תופס מקום של כבוד ביומן שלכם, האמת העירומה היא שחיי המשפחה שלכם אנם זוכים לקדימות עליונה. תוכלו לומר שערך עליון אצלכם הוא להיות בכושר מעולה, אולם אם לא מוםיעים חמישה אימוני כושר קבועים בלוח הפעילות השבועי שלכם, אזי המציאות היא שהבריאות שלכם אינה חשובה לכם מספחק כפי שאתם טוענים.....הראו לי את היומן שלכם, ואני אגלה את האמת, מכיוון שהיומן שלכם אינו משקר.....אין מקום להצלחה אותנטית ואושר נצחי אם לוח הפעילות היומי שלכם אינו מתואם עם הערכים העמוקים ביותר שלכם....אם יש פער בין מה שאתה עושה ובין מי שאתה, אתה מאבד את היושר הפנימי שלך. ככל שהפער גדול יותר, כך קטנים הסיכויים שחייכם יצליחו (וכך תרגישו פחות מאושרים) כי אינכם עומדים בדיבורכם".
שנים רציתי להכניס ספורט לחיים שלי.
שנים אמרתי לעצמי שזה חשוב לי, שאני אתחיל "כשיהיה זמן", ושוב מצאתי את עצמי דוחה ונשארת עם תחושת אכזבה מעצמי.
דווקא בתקופה האחרונה, כשהחיים קצת התפרקו — במהלך המלחמה השניה עם איראן, כשהיינו ספונים בבתים תקופה ארוכה — הצלחתי סוף סוף לבנות לעצמי עוגן: ספורט, מיד אחרי היקיצה. זה לא מושלם, אבל זה קבוע.
"לוח זמנים" כמראה
השינוי הזה קרה כי הבנתי משהו פשוט שקשור לאחד העקרונות שתפסו אותי לאחרונה בספרו של רובין שארמה, "חוכמת המצוינות", משפט אחד ששינה אצלי הכל: "היומן לא משקר".
הרבה פעמים אנחנו אומרים וחושבים שמשהו חשוב לנו, ובאמת מחזיקים אותו כערך ברור, אבל האמת היא שמה שבאמת חשוב לנו הוא מה שמקבל זמן ומקום ביומן שלנו — בתוך היום-יום הממשי.
עד שלא נכניס משהו ללו"ז באמת, הוא לא משקף את מה שחשוב לנו.
הורות בעידן של בלבול
התובנה הזו שלחה אותי לחשוב על הורות. רוב ההורים באמת רוצים להיות שם בשביל הילדים שלהם: להקשיב, להיות בקשר טוב. אבל בתוך העומס, זה נדחק ומתפספס.
זה לא קורה מחוסר אהבה, אלא מתוך עול ועומס החיים, במיוחד במציאות כל כך קשה כמו שלנו.
אבל יש כאן רובד עמוק יותר. בגישת "אייכה" אותה אני מלמדת, אנחנו מבינים שהורות היא לא דבר אינטואיטיבי או אוטומטי. למרות שאנחנו חיים בדור עם מודעות גבוהה מאי פעם, הורים רבים עדיין מוצאים את עצמם ריאקטיביים (תגובתיים).
אנחנו כבר לא יכולים (ולא רוצים) להעתיק את המודל ההורי שחווינו בעצמנו, אבל מצד שני – אנחנו מאותגרים מול ילדים שגדלו להיות אחרים, דעתניים, שאומרים באופן ברור מה הם רוצים ומה לא מתאים להם, כשממול - אנו אלו שמחזיקים בשיקול הדעת ובתפקיד ההורה האחראי ורוצים להשפיע עליהם דרך הערכים שלנו.
התוצאה היא שהורים לעתים קרובות מגיעים לחוסר אונים ופועלים מתוך "כיבוי שריפות", חוסר ויסות, ומצפים שמכאן יצמח ילד מחוזק ובטוח בעצמו, אבל זה פשוט לא עובד ככה.
לתכנן את הקשר
כדי לגדל ילד בטוח בעצמו, אנחנו צריכים לעצור, להשקיע מחשבה, לתכנן ופעמים רבות גם להחליט מראש איך אנחנו מתכוונים להתנסח ואיך אנחנו בדיוק מתכוונים לפעול. זה דורש מאיתנו במקום לפעול באופן אוטומטי וריאקטיבי, להיות פרואקטיביים.
מניסיוני, אם עוצרים ומתמקדים אפילו בדבר אחד קטן שרוצים ליצור בו שינוי — חוקרים אותו, הוגים בו, קוראים עליו ועושים הכל כדי למצוא את הדרך — בסוף מוצאים אותה ונותנים לה גם ביטוי ממשי בחיים.
אז אולי שווה לעצור רגע ולחשוב: מהו הדבר הקטן הזה שהייתם רוצים לשנות בדינמיקה בבית שלכם?
להפסיק לצעוק כשהם מכעיסים אתכם בסוף כל יום שוב ושוב?
ללמד את הילדים מהי הקשבה, במקום להילחם בכל פעם מחדש בכך שכולם עטים עליכם בבת אחת עם דבריהם?
ללמד אותם להתאפק ולהיות מסוגלים לא לפנות אליכם כשאתם בשיחה חשובה בטלפון?
ללמד אותם מגע עדין ומווסת, או לחבק אתכם בעדינות כשהם פוגשים אתכם במקום לקפוץ עליכם בגסות כך שזה ממש כואב לכם?
ללמד אותם איך להירגע בלילה לפני השינה כשהם מפוחדים ולא רוצים שתסורו ממיטתם?
האתגר שלי אליכם
קחו דבר אחד מאלה, הקדישו לו מחשבה ונסו דבר קטן בהקשר הזה. אחרי שתנסו, צפו בתוצאות והמשיכו וחיקרו מה ניתן לעשות עוד או אחרת כדי לקדם אותו. היעזרו בבן הזוג והיו צוות - אם לא לביצוע אז לחשיבה משותפת ומפרה. אני מבטיחה לכם שברגע שתתנו לו מקום ביומן ובמחשבה שלכם, משהו יתחיל להשתנות.
ואם איפשהו בדרך תרצו הדרכה כדי לעשות את הדרך הזו קצרה ומדויקת יותר — אני כאן עבורכם.
ליאת עברון - מטפלת באומנות (MA) בילדים, נוער ומבוגרים ומדריכת הורים.
תגובות