עודף משקל ודימוי גוף אצל ילדים ואיך הוא נבנה כבר בילדות שלנו?

העיסוק במשקל, במראה החיצוני ובדימוי גוף הוא אחד הנושאים המורכבים והטעונים ביותר בחברה המודרנית.
כמעט כל אדם, ובמיוחד נשים ונערות, מתמודד בשלב כזה או אחר עם שאלות של קבלה עצמית, מאבק במשקל או ביקורת מול המראה. אך איפה כל זה מתחיל? כיצד נוצרת התפיסה של ילד או ילדה כלפי גופם, ומהי הדרך שלנו כהורים לסייע להם לגדול עם ביטחון עצמי איתן שלא תלוי במספר שעל המשקל?
שני מקורות שונים שנתקלתי בהם לאחרונה מציעים זווית הסתכלות יפה ומעניינת על הנושא הזה בדיוק.
המראה שלא משקרת: באיזו נקודה בחיים אנחנו מפסיקות לאהוב את הגוף שלנו?
לאחורנה פגשתי פוסט מרגש וחשוף באינסטגרם, שבו אמא צעירה שיתפה ברגע מזוקק וכואב.
הבוקר שלה התחיל מול המראה: היא התבוננה בדמותה הבלתי מאופרת, בשיער היבש שעוד לא הספיקה לחפוף, על עור פניה החיוור, על הקמטים שלא הבחינה בהם קודם, על הבטן שהיתה רוצה שתהיה שטוחה יותר ועל ידיה שלא היו מוצקות כפי שהיתה רוצה, ופלטה במורת רוח: "אוף, האנה..."
כשהיא על סף בכי, בדיוק נכנסה לחדר בתה בת ה-4. ושאלה אותה מה היא עושה?
האם ענתה: "אני סתם מסתכלת על עצמי במראה".
הילדה התקרבה ונעמדה לידה, חיבקה את רגלה, הביטה במראה ואמרה בפשטות ובטבעיות: "אנחנו פשוט שתי בנות יפהפיות (beautiful), נכון אמא?"
הרגע הזה ריגש את האם מאוד והילדה שגילתה שאמה בוכה כתגובה לדבריה, שאלה בפליאה: "מה קרה?"
האם השיבה: "כלום, חמודה שלי. את פשוט כל-כך מתוקה... את כל כך נחמדה וטובה אלי".
והילדה אמרה: "אני פשוט אוהבת אותך, אמא" ואז יצאה מהחדר בריצה להמשיך לשחק.
"הייתי אכזרית לאישה שמול המראה, שבאמת לא עשתה שום דבר רע", האם שיתפה בדמעות.
בסרטון שבפוסט האם מתארת את הרגעים האלו כמכוננים ואומרת שאת הרגעים האלו היא לא תשכח לעולם.... והתובנה של אותה אם נוגעת בלב העניין:
"כשהבת שלי התבוננה במראה, היא לא בחנה את דמותה, לא השוותה את עצמה אלי, לא חיפשה את הפגמים באף אחת מאתנו. היא פשוט ראתה את היופי בשתינו".
האם מתקשה במהלך דבריה להסתיר את התרגשותה ונאלצת מדי פעם למחות את דמעותיה כשהיא מתארת את אותם רגעים, ובתום התיאור של אותה סיטואציה היא משתפת שהרגע הזה גרם לה לתהות:
"באיזו נק' בחיים שלנו אנחנו מפסיקות להיות הילדה הקטנה שמסתכלת במראה ורואה מישהי יפה?מתי הגוף שלנו הופך להיות משהו שאנחנו כל הזמן צריכות לשפר, ומתי אנחנו מתחילות לחפש חלקים שאנחנו רוצות לתקן לפני שאנחנו מסוגלות לאהוב אותו? מתי אנחנו מאפשרות לעצמנו לאהוב את הגוף שלנו?
אני לא יודעת...
אבל אני כן יודעת שלבת שלי מגיע לגדול עם אמא שלא רק אומרת לה שהיא מקסימה ויפה.
מגיע לה אמא שמאמינה שגם היא עצמה יפה, כי יום אחד גם היא תביט במראה בלי שאני שם לצידה מסתכלת עליה, ואני מקווה בכל מאודי שהיא עדיין תראה את מה שהיא ראתה היום - ילדה פשוט מדהימה ויפה, בלי ציונים, בלי ביקורת ושיפוטיות ובלי רשימת דברים שהיא צריכה לשנות".
לילדים שלנו מגיע לגדול עם הורים שלא רק מרעיפים עליהם מחמאות, אלא גם מדגימים קבלה עצמית. רק כך הם יוכלו באמת לאהוב את עצמם.

מה בין דיאטה מאהבה עצמית לדיאטה משנאה עצמית? התובנות מתוך "מי רוצה להתחיל?"
זוויות נוספות ומרשימות על הנושא עברו בתוכניתו של אסי עזר, "מי רוצה להתחיל?", שבה שוחחו סלבריטאים (מירי מסיקה, אוראל צברי, מאיה בצלאל עסיס, שלומי פרחי ומיה דגן) על ילדותם, על עודף משקל ועל הדימוי העצמי שלהם כיום.
מיה דגן עמדה בתוכנית על ההבדל הקריטי שבין שינוי תזונתי המגיע מתוך אהבה לבין כזה שמגיע מתוך שנאה:
"יש הבדל בין לעשות דיאטה ממקום של אהבה עצמית לבין ממקום של שנאה עצמית... דיאטה יכולה להיות אקט של אהבה עצמית – אמירה שאני דואגת לבריאותי, אבל היא לא יכולה לבוא מתוך מקום שבו אם אני לא רזה אז אני לא שווה או לא ראויה."
מיה שיתפה כי היא אוהבת את גופה ומסתובבת בעולם בתחושה שהיא שווה ונחשקת. כשנשאלה מה היה הסוד בחינוך שקיבלה בבית, היא הסבירה שהמראה החיצוני פשוט לא היה האישיו. הוריה העריכו אינטליגנציה, כריזמה, חוכמה והומור. האינדיקציה לכך הייתה שגם כשהועברה ביקורת בבית על אחרים, היא מעולם לא נגעה למראה שלהם, אלא למידותיהם הפנימיות והערכיות.
הדימוי העצמי שלא מתערער: הסיפור של מירי מסיקה
מירי מסיקה שיתפה כי הביטחון העצמי הגבוה שקיבלה בבית מנע מהדימוי העצמי שלה להתערער, אפילו כשאחות בית הספר שקלה אותה מול כל הכיתה והעירה על משקלה מול כולם – רגע שהיה יכול לצלק כל ילד אחר, אך היא פשוט סירבה להיעלב ממנו.
מסיקה הדגישה תובנה מרכזית: "אם לא אהבנו את עצמנו כשמנים, לא נאהב את עצמנו כרזים".
כלומר, האושר והקבלה העצמית אינם טמונים במראה החיצוני בלבד, אלא בתשתיות הרגשיות שנבנות בתוכנו.
באופן משועשע ומלא הומור היא מספרת כיצד בהכנות להצגת תיאטרון בה שחקה, היו בנמצא רק תלבושות קטנות מדי שלא יכלה להידחק אליהן, והבמאי צדי צרפתי דאג שיתפרו עבורה במיוחד תלבושות המתאימות למידותיה הגדולות.
מסיפורה עולה בבירור: כשאת מחזיקה בערך עצמי איתן ובכישרון בולט, הופעתך והנוכחות שלך תופסות את המרכז, ואף אחד לא מוותר עלייך – הסביבה עושה את המאמץ להתאים את עצמה אלייך.
השלום הפנימי שמשודר החוצה
מנגד, השחקן שלומי פרחי הציג את הכאב, המאבק המתמשך והכמיהה להיות רזה וחטוב, מתוך מחשבה שהדבר היה מעניק לו תפקידים נחשקים בסרטים – תפקידים שלא קיבל עד היום.
בתגובה לכך, מתגובתה של מאיה בצלאל עסיס היתה עלתה אמירה עמוקה ומטלטלת - שכשיעשה שלום עם עצמו – אולי אז יקבל את התפקידים הנחשקים שהוא כל כך רוצה.
האמירה הזו מזקקת את אחד היסודות החשובים ביותר בדימוי עצמי: מה שמשודר החוצה לעולם אינו המשקל שלנו, אלא התחושה הפנימית שלנו כלפי עצמנו. כשאנחנו עסוקים במאבק פנימי ובחוסר קבלה, הסביבה מרגישה את הספק.
לעומת זאת, כשאדם עושה עבודה פנימית ומגיע להשלמה ולאהבה עצמית, הנוכחות והכריזמה שלו קורנות החוצה – ולעיתים קרובות, דווקא אז הדלתות שנראו נעולות מתחילות להיפתח.

איך נוכל לסייע בבניית דימוי גוף בריא וביטחון עצמי איתן אצל ילדים?
מן הדברים הללו עולות כמה הנחיות מעשיות וחשובות עבורנו כהורים:
להיות מודל לחיקוי (Modeling): הילדים שלנו מקשיבים לא רק למה שאנו אומרים להם, אלא בעיקר למה שאנו אומרים על עצמנו ועושים. כשאנחנו מעבירים ביקורת על גופנו מול המראה, הילדים יאמצו את התפיסה שגוף הוא אובייקט לשיפוט והם ישפטו את גופם כפי שאנו שפטנו את שלנו.
הסטת הדגש מהחיצוניות לערכים ופנימיות: חזקו אצל הילדים תכונות כמו סקרנות, אמפתיה, נחישות, הומור וטוב לב. כשהמיקוד בבית מופנה למידות פנימיות, המראה החיצוני מפסיק להיות המדד המרכזי לערך עצמי.
נרמול השיח והימנעות משיימינג גופני: הימנעו מהערות על משקל או מראה – סביב שולחן האוכל, כלפי עצמכם, כלפי הילדים או כלפי אנשים אחרים.
כל ביקורת שתשמיעו על אחרים גם אם היא לא על עצמכם - מעבירה להם מסר על מה בעל חשיבות עבורכם ותקבע את אמות המידה שהם ינסו להתאים את עצמם אליהן ולגדול לאורן.
ושימו לב! אנו כהורים מעבירים מסר באופן בלתי פוסק דרך התגובות שלנו. אם נאמר או נטיף למשהו אחד אך לצדו נתנהג אחרת (נסביר על חשיבות ערכים פנימיים אך נבקר מישהו בסביבה על מראה חיצוני או עודף משקל וכד') - המסר שיעבור לילדים הוא זה שאנו באמת מחשיבים ונותנים לו את כובד המשקל. אם עודף משקל או מראה מעסיק ומטריד אותנו, כך יהיה כנראה גם לגביהם ולא משנה מה נאמר במילים.
עידוד אורח חיים בריא מתוך אהבה: הסבירו כי תזונה מאוזנת ופעילות גופנית נועדו להעניק לגוף אנרגיה, חוזק ובריאות – ולא כ"עונש" על משקל עודף או מתוך שנאה עצמית.
מתי מומלץ לפנות לייעוץ או לטיפול רגשי?
ההתמודדות עם דימוי גוף ירוד, תחושת חוסר ערך או מאבקים סביב מראה חיצוני ומשקל עלולה להעמיק בגילאי הילדות והשתלבות במסגרות, ובפרט בגיל ההתבגרות כשהם עסוקים בגופם שמשתנה, מביעים עניין בבני המין השני, ועסוקים באיך הם נתפסים בקרב בני גילם.
לעיתים, על אף כל המאמצים בבית, הילד או הילדה חווים מצוקה רגשית, הסתגרות, ביקורת עצמית הרסנית או קשיים חברתיים.
במקרים אלו, טיפול רגשי מעניק מרחב בטוח ולא שיפוטי.
דרך היצירה והשיח הטיפולי, הילדים יכולים לעבד את רגשותיהם ולבנות דימוי עצמי חיובי ואיתן.
מרגישים שהילד או הילדה מתמודדים עם קשיים בדימוי העצמי או בדימוי הגוף?
מוזמנים ליצור איתי קשר לייעוץ והכוונה.







תגובות