הילד חווה דחייה חברתית? למה הטיפול בקושי החברתי מתחיל דווקא בתוך הבית

כואב לנו כל כך לדעת שהם לבד. כדי שהוא יצליח לתפוס מחדש את המקום שלו בחוץ, דרוש שינוי בדינמיקה שבתוך הבית

לילד/ מתבגר יש קשיים חברתיים? - הכל מתחיל בבית

הורים רבים מגיעים לקליניקה עם לב כבד ותיאור דומה: הילד חווה בדידות ונדחק לשוליים, או לחילופין – המתבגר מפגין תוקפנות ושתלטנות כלפי בני גילו. חלק מהילדים ובני הנוער משתפים בכאב שלהם, אך רבים אחרים שומרים את המאבק בפנים. הם מנסים להיראות חזקים, מתביישים במצבם או חוששים להכביד על ההורים.

בתוכם פנימה הם נאבקים עם רגשות קשים של דחייה, חוסר ביטחון, ובגיל ההתבגרות – אף ייאוש ותחושת ניכור.

התגובה האינסטינקטיבית של הורים מודאגים היא לחפש "טיפול לילד". אך מה שרבים מפספסים הוא שהזירה החברתית בחוץ היא לעיתים קרובות שיקוף של הדינמיקה והקשר בתוך הבית.

הבית כ"מעבדה" ליחסים חברתיים

בפסיכולוגיה קיים מושג מרכזי שנקרא תיאוריית ההיקשרות (Attachment Theory). לפי תיאוריה זו, הקשר הראשוני והבטוח בין ההורה לילד משמש כ"מודל עבודה פנימי" – התרשים שעל פיו הילד יבנה את מערכות היחסים שלו בעולם. כשאנחנו רואים קשיים חברתיים, אנו רואים למעשה "העברה" (Transference) של דפוסי התנהגות מהבית אל קבוצת השווים.

כדי להבין את הקשר, כדאי להתבונן בשני דפוסים נפוצים:

1. הילד המרצה: "השקוף" בבית ובחוץ - בבית, זהו הילד ש"אין איתו בעיות". הוא סיגל לעצמו אסטרטגיה של ביטול עצמי כדי לשמור על השקט או על הקשר עם ההורה. הוא מפתח "חיישנים" רגישים לצרכי האחר, אך מאבד את הקול הפנימי שלו. בחוץ: הוא הופך ל"נגרר". כיוון שלא התאמן בבית על עמידה על שלו מול דמות בטוחה (ההורה), הוא לא יודע להציב גבולות לחברים. הוא רואה תמיד את האחר לפניו, לא מתוך נדיבות, אלא מתוך פחד שאם לא יבטל את עצמו – הוא לא יהיה שייך.

2. הילד הדומיננטי: כשהסלון הופך למגרש אימונים לשתלטנות ילד כזה זקוק לשליטה מוחלטת כדי להרגיש בטוח. ניקח דוגמה נפוצה: ההורה קבע תורות בצפייה בטלוויזיה בין האחים. כשתורו של האח להחליט, הילד הדומיננטי עושה סצנה של בכי והתפרצות זעם. כדי להחזיר את השקט, ההורה והאחים מוותרים לו "רק הפעם", אך כך התסריט חוזר על עצמו יום אחר יום והולך ומתפשט לסיטואציות נוספות, כשההורים מנסים להימנע מה"סצינה" ומעדיפים לרצות אותו ולקבל שקט. השיקוף בחוץ: הילד יוצא לעולם עם "מפת דרכים" משובשת. הוא מאמין שזה סדר העולם – שכולם צריכים להתכופף עבורו. כשהחברים מסרבים לו, הוא נתקף תסכול עמוק ומגיב בתוקפנות שמרחיקה אותם ממנו, או שכשהאחרים לא מסכימים למה שהוא כופה עליהם - הוא "שובר את הכלים" ויוצא מהמשחק.

הקצה הכואב: סכנת הנידוי והחרם

בעידן שבו הנידוי החברתי והחרמות נמצאים בלב השיח, עלינו להכיר בכך שילדים משני הקצוות נמצאים בסיכון.

הילד המרצה עלול להפוך ל"שקוף" ולחוות נידוי שקט – הוא פשוט לא נספר. מנגד, הילד הדומיננטי עלול לעורר התנגדות עזה שתוביל לחרם אקטיבי כ"תגובת נגד" של הקבוצה להתנהגותו.

בשני המקרים, מדובר בטראומה רגשית עמוקה שניתן למנוע או לרכך דרך עבודה בתוך הבית.

איך לומדים אמפתיה ותפיסת מקום באמת?

הורים רבים שואלים: "איך אלמד אותו להתחשב באחרים?" או "איך הוא ילמד לעמוד על שלו?".

התשובה היא לא במילים, אלא בנוכחות שלכם בתוך הקשר.

אמפתיה והתחשבות נלמדות כשהילד פוגש אתכם כסובייקט – כאדם עם צרכים ורגשות משלו בתוך הבית.

כשאתם מבטאים את הרגשות שלכם, מקשיבים לצרכים שלכם ונאמנים לגבולות היכולת שלכם מולם אתם בעצם מבקשים ממנו היענות והתחשבות כלפיכם, והילד לומד "לראות" את האחר. רק כשהוא רואה אתכם בתוך הקשר, הוא מפתח את השריר הרגשי של ההתחשבות ובונה ביטחון שמאפשר לו לתפוס מקום מבלי להיעלם.

שינוי שמתחיל בבית וממשיך לכל החיים

הדרכת הורים היא המקום שבו אנחנו הופכים את הבית ממרחב של מאבקי כוח או שתיקות מרצות, ל"מגרש אימונים" בטוח לכישורים חברתיים. כשאנחנו בונים בבית ביטחון עצמי מחד, וגבולות המבוססים על ראיית האחר מאידך, אנחנו מעניקים לילד ולמתבגר חוסן חברתי שישרת אותם לכל החיים.

השינוי החברתי של ילדכם לא מתחיל בחצר המשחקים או בביה"ס – הוא מתחיל בחיבור שלכם אליו.

מרגישים שהילד או המתבגר חווים קושי חברתי, בדידות או חשש מנידוי?

מוזמנים ליצור איתי קשר לתיאום פגישת הדרכת הורים או טיפול באומנות בקליניקה.

ליאת עברון - טיפול באומנות (MA) בילדים, נוער ומבוגרים ומדריכת הורים.

טל': 050-8509293

דברו איתי