כשהילד נגרר אחרי ה"ילד הבעייתי" בכיתה או בגן: מה הורים צריכים לדעת לפני שהם פועלים?

הרגע שבו הילד יוצא אל העולם החברתי מחוץ למעטפת ההורית המוגנת – הרגע שבו ההבנה שאין לנו שליטה מוחלטת מתחילה להתברר.

לעיתים קורה שילדים נגררים דווקא אחרי הילד ה"בעייתי" בכיתה, זה שעושה כל כך הרבה בעיות, שהילדים האחרים מורחקים ממנו ע"י הוריהם, אבל דווקא הילד שלכם נמשך אליו, עושה את השטויות שלו –

ואתם עומדים מהצד ומשתוממים: "איך זה יכול להיות? למה הוא נגרר אחרי חברים כאלה? הוא הרי לא "כזה"... אלו לא הערכים שגידלנו אותו עליהם…"

לפעמים אתם גם אוסרים על הילד שלהם להתקרב לאותו ילד, אבל בפועל – זה לא באמת עוזר.

ואז אתם מגלים אמת לא פשוטה: אין לכם שליטה על מה שהילד שלכם עושה, ובטח לא כשהוא לא לידכם.

ואף יותר מכך - קרוב לוודאי שהאיסור מצדכם רק יצור התנגדות וסודות. הילד יפסיק לספר לכם על מנת לא לשמוע את ההטפות שלכם ולהתמודד עם כעסכם. לכן, הדרך היחידה שבה אולי תוכלו להשפיע עליו עם הזמן היא ע"י קשר של חיבור, לא כפייה.

למה זה קורה באמת?

4 סיבות פסיכולוגיות שמסבירות את המשיכה של הילד שלנו ל"ילד הבעייתי"

כשאנחנו רואים את הילד שלנו נמשך לילד שכולם מזהירים מפניו, האינסטינקט ההורי מיד נדרך. אבל מבט מקצועי ופסיכולוגי מלמד שהמשיכה הזו היא לא מרד לשם מרד, אלא שפה סמויה שדרכה הילד מנסה לספר לנו משהו על העולם הרגשי שלו. הנה כמה מהסיבות המרכזיות שמסבירות את התופעה:

• הצורך לצאת מהתפקיד המרצה ("הילד הטוב")

  • ההסבר: ילדים רבים מאמצים לעצמם בבית ובבית הספר תפקיד נוקשה: הילד השקט, המתרצה, זה ש"תמיד בסדר" ושומר על הכללים. תאוריית ההתקשרות (בהשראת חוקרים כמו ד"ר גורדון ניופלד) מלמדת שילדים כמהים לאותנטיות ולמקומות שבהם הם משוחררים משיפוטיות. הילד ה"בעייתי" נתפס בעיניהם כדמות משוחררת מכבלים, כזו ש"לא שמה חשבון" לאף אחד. הקרבה אליו מאפשרת לילד שלכם להרגיש, באופן מדומה, מה זה אומר להיות משוחרר מהציפיות של כולם.

• החיפוש אחר משמעות, נראות ושייכות

  • על פי הפסיכולוגיה האדלרית (של אלפרד אדלר), כל התנהגות של ילד נובעת מהצורך הבסיסי להרגיש שייך ובעל ערך. לפעמים, הילד השקט מרגיש שהמקום שלו בקבוצה החברתית הוא אפור או שקוף מדי. הילד ה"בעייתי" נמצא תמיד במרכז הבמה – גם אם זו במה שלילית. החיבור אליו הוא עבור הילד שלכם דרך עקיפה "לגנוב קצת אור", להרגיש נועז, ולקבל נראות שלא היה מעז לייצר בכוחות עצמו.

• ההתרגשות ששוברת את השגרה והצורך בגבולות פרוצים

  • מבחינה פסיכולוגית-חברתית, גבולות ברורים הם אמנם בטוחים, אבל לפעמים הם גם משעממים או לוחצים. ילדים בגילאי היסודי וחטיבת הביניים מתמודדים עם מתח התפתחותי רב, והנוכחות של ילד ששובר את הכלים מספקת סביבו שדה כוח מלא באדרנלין. הימצאות בסביבתו מאפשרת לילד שלכם לחוות ריגוש, סכנה מבוקרת ותחושת הרפתקה שחסרה לו ביום-יום הרגיל והמסודר.

• הדחף להיות ה"מושיע" או האדם שמבין מבפנים

  • לפעמים המניע הוא רגשי-אמפתי עמוק יותר. ילדים רגישים מאוד מרגישים לעיתים קרובות את הדחייה שחוֹוה הילד ה"בעייתי" מצד הסביבה וההורים. מתוך מקום של חמלה, רצון לתקן, או הצורך להוכיח לעצמו שהוא חבר טוב ואמיתי ("אני בניגוד לאחרים מבין אותו"), הילד שלכם עשוי לאמץ תפקיד של מגן או בן-לוויה צמוד, גם במחיר של כניסה לשיתופי פעולה בעייתיים.

שדה הכוח המלא באדרנלין: האנרגיה הפרועה והצורך בשבירת שגרה שמושכים את הילד לעולמו של החבר.

ארגז הכלים המעשי: איך לדבר עם הילד בפועל?

אז מה עושים ואיך מדברים אתו על תקרית כשהוא חוזר מבית הספר?

ראשית, לפני שרצים לפתור ולתקן - כלומר, לפעולות, לעונשים, לאיומים וכד' (או יוצאים מדעתכם) – השלב החשוב ביותר הוא להקשיב לילד כשהוא מגיע ומשתף אתכם במה שהיה או כשאתם מבררים אתו מה קרה, אחרי שהתבשרתם על מעלליו מהמורה.

חשוב להקשיב באמת ולדעת כיצד להגיב בשיח איתו, ומתוך הדברים חשוב לנסות ולהבין:

למה הוא נמשך דווקא לילד הזה?

מה זה נותן לו?

מה הוא מרגיש כשהוא ליד הילד הזה?

ואיך נוכל להבין את הדברים האלו?

• לפתוח את השיחה בלי להלחיץ:

  במקום להגיד "אסור לך להסתובב איתו", הסיכוי היחיד לקבל את שיץוף הפעולה שלו בשיח הוא דרך שאלת שאלות התעניינות שבאה מסקרנות אמיתית וכנה לנסות ולהיכנס לנעליו של הילד: "שמתי לב שאתה מבלה לא מעט לאחרונה עם [שם הילד] ולעתים מעדיף את חברתו על אחרים. זה מעניין, שאתה בוחר להיות אתו. ספר לי עליו קצת. איזה ילד הוא? מה כיף לכם לעשות ביחד? אתה חושב שאתה יכול לומר מה אתה מרגיש כשאתה במחיצתו? ....מה אתה הכי אוהב בו? האם יש עוד מקום שבו אתה מרגיש ככה או עוד מישהו במחיצתו אתה מרגיש ככה?"

• להקשיב לרגש מאחורי המעשה: 

  נסו להבין מתוך דבריו - איזו הרגשה חסרה לו או לאיזו הרגשה הוא משתוקק - אם בתוך המשפחה ואם בקרב חבריו האחרים, שלא ניתנת לסיפוק במקומות אחרים. דרך השיח המתעניין שלכם, תוכלו לעזור גם לו לבטא מה הוא מרגיש כשהוא נמצא בחברתו.

  בכל מקרה, חשוב לא להיות שיפוטיים כלפיו, וגם לא להעביר ביקורת על החבר, אלא להקשיב למה הילד מרגיש כשהוא לידו (חזק יותר? משוחרר יותר? מצחיק יותר?).

  כשהילד מצליח, בעזרתכם, להבין את עצמו – הדברים עשויים לחלחל לאט-לאט, כשעם הזמן השינוי כבר יגיע מתוכו ועם שיתוף פעולה אמיתי אתכם, ומתוך הבחנה בין טוב לרע, בין מה שנכון וטוב עבורו ומה שלא. ככל שהילד יבין את המניע הפנימי שלו (בעזרת שיח אמפתי), הצורך החיצוני ב"דמות הבעייתית" יפחת מעצמו.

• הצבת גבול בצורה ברורה: כשילד נגרר אחר הילד ה"בעייתי", זו אכן סיבה מובנת לדאגת ההורים. לרוב הורים מתחילים לדאוג ככל שהאירועים בהם הילד שלהם מעורב הולכים ונהיים תכופים יותר ואז הם חרדים שמא התנהגותו של הילד תחריף ושמא הוא ייקלע לסכנה אמיתית (אלימות קשה, עבירות על החוק, פגיעה פיזית או נפשית עמוקה).

  חשוב להבחין בין "מרד קטן או התנהגות שובבה" לבין מצב שבו יש סכנה ממשית לשלומו של הילד, אך חשוב להבין שפעמים רבות כשהוא נגרר אחר הילד הבעייתי, ובסופו של דבר מאמץ את ההתנהגות הלא רצויה - התנהגותו לרוב פוגעת באחר וגם בעצמו, וחשוב שלפני שהדברים הולכים ומסלימים - כשיש חציית קווים אדומים ברורה, לצד ההקשבה המכילה - נדע כיצד להעביר מסר ברור שיעצור אותם.

איך נציב את הגבול?

בשלב הראשון, נרצה להשפיע על הילד כבר בשיח אתו, ע"י כך שנשתף אותו במה שזה עושה לנו:

"קצת עצוב לי להבין שאין עוד מקום שבו אתה מרגיש ...";

"עצוב לי לדעת שכרגע זו הדרך היחידה שבה אתה מצליח להרגיש כך, אך כדי שאוכל להיות שקטה ורגועה, עלי לדעת שאתה תמצא דרך אחרת להרגיש ... באופן שלא פוגע בך או באחרים. מה אתה צריך כדי להרגיש כך? האם אתה חושב שיש משהו אחר שיכול לגרום לך להרגיש כך? מה אתה צריך לשם כך?

• במידה ונראה שהדברים לא משפיעים עליו והתנהגותו השלילית חוזרת על עצמה והופכת לדפוס - נעשה שני דברים:

  1. נשתף את הגורמים החינוכיים סביבו כשננסה לפעול בשיתוף פעולה דרך הדמויות שהוא יותר מחובר אליהן.

  2. בנוסף, נפנה לעזרה מקצועית: הדרכת הורים שבמקרים אלו היא קריטית וראשונה במעלה. הדרכת הורים תקנה להורים כלים משמעותיים ומכריעים באמצעותם הם יצליחו להשפיע על הילד ולאתגר אותו לשנות את התנהגותו. הכלים המיטביים האלו יחזירו להם את תחושת השליטה במקום חוסר האונים, ויחזקו את הקשר ביניהם לבין הילד.

המחיר הרגשי: המקום שבו המציאות פוגשת את השטח, והילד זקוק לכתובת להקשבה במקום לכתובת למלחמה.

בכל מקרה, חשוב להבין שבסופו של דבר, השינוי לא מגיע מענישה או מאיומים, או מכוחנות מצדנו אלא מתוך קשר בטוח.

כשאתם הופכים לכתובת להקשבה במקום לכתובת למלחמה, אתם נותנים לילד שלכם את הכלים לבחור נכון בעצמו.

אז אם אתם מרגישים שהלכתם לאיבוד, שאתם מודאגים וזקוקים ליד מכוונת שתעזור לכם להחזיר את תחושת השליטה והביטחון הביתה – אתם מוזמנים ליצור איתי קשר.

התקשרו אלי

השאירו לי הודעה בוואטסאפ ואחזור אליכם