הילדים מגיעים מהמסגרת ומיד מתחיל כאוס? על ויסות רגשי, דחיית סיפוקים, איפוק וגבולות

הדרמה של רגע האיסוף: מאימפולסיביות לשקט ביתי

מכירים את הסיטואציה הזאת? אתם אוספים את הילדים מהמסגרות, ותוך שניה השקט שהיה קודם מתמלא בכאוס, ריבים וצעקות. הילדים מתחרים על תשומת הלב שלכם, נדחפים, ומתקשים להכיל את המעבר.

בדרך כלל, זו אינה סיטואציה חד-פעמית אלא לופ שחוזר על עצמו שוב ושוב.

אתם מוצאים את עצמכם נקרעים ביניהם, כועסים, מטיפים בכל פעם מחדש שאתם "לא יכולים להקשיב להם ככה, ושיפנו אחד-אחד", אך ביום למחרת – הכל חוזר על עצמו בדיוק באותו אופן. אתם אובדי עצות, מותשים, ולא באמת יודעים איך לצאת מהלופ הזה.

למה הילד לא מצליח להתאפק? הקשר הישיר לוויסות רגשי

מבחינה התפתחותית, מומחים בתחום בריאות הנפש וההתפתחות הרגשית מצביעים על כך שיכולת דחיית הסיפוקים ושליטה בדחפים אינן מגיעות מעצמן.

ילד שמתקשה להמתין לתורו, אינו מסוגל ליצור שיח שיש בו הקשבה לאחר, מתפרץ לדברי האחר או משתלט על השיח, הוא ילד שלא מסוגל להתאפק, ולווסת את תגובותיו. הוא ילד שעדיין לא פיתח מנגנון של ויסות רגשי שיאפשר לו להכיל את התסכול.

ויסות רגשי הוא מיומנות חברתית-רגשית חשובה ואף קריטית במערכות יחסים. היא באה לידי ביטוי בסיטואציות שונות וככל שלא תטופל - תמשיך ותלווה את הילד עד להיותו מבוגר, תזיק ותפגע בחייו.

ילד שמתקשה לווסת את עצמו כמו בסיטואציית האיסוף, סביר להניח שיתקשה לעיתים קרובות גם במצבים אחרים:

• יתפרץ לשיחות טלפון כשתדברו.

• יתפרץ לשיח שלכם עם בת.ן הזוג או של חברים שלו.

• לא יאפשר לכם או לחבר שמדבר אתו לסיים את המשפט וייכנס לדבריו עוד לפני שהצד השני סיים את מה שרצה לומר.

• ישתלט על הדינמיקה במשחק עם בני גילו, ירצה להכתיב את שלו ולא יתן מקום להעדפות ולרצונות של האחר.

• יגיב באימפולסיביות – ולעיתים באלימות מילולית או פיזית – למילה שלא מצאה חן בעיניו או שנפגע ממנה שבאה מצד חבר או דמות חינוכית ברת סמכא.

  ובגדול - סביר להניח שלא ידע להתחשב בכם או באחרים בסיטואציות שונות.

בקיצור: קושי בוויסות משמעו קושי אמיתי להתחשב באחרים ובגבולות המרחב המשותף - קושי לפעול עפ"י נורמות ומקובלות חברתיות המצופות ממנו בהתאם לגילו.

"הסברתי לו כבר אלף פעמים!" – למה הטפות לא עובדות?

חשוב להבין שההתנהגות הזו אינה מגיעה מתוך זדון או רצון "להציק", אלא משום שהילד פשוט עדיין לא יודע אחרת והיא המשיכה פשוט כי המשכתם לאפשר לו אותה ולא לימדתם אותו אחרת.

אם עד היום הסברתם, הטפתם וביקרתם ולא חל כל שינוי – כנראה שהדרך הזו מיצתה את עצמה, וגם אם תמשיכו לנהוג באופן הזה ולעשות אותו הדבר - עדיין לא ישתנה דבר בהתנהגותו. 

כישורים רגשיים חסרים אינם מתפוגגים מעצמם עם הגיל, וככל שהילד גדל וההתנהגות הלא-רצויה, הלא יעילה ושלא-תואמת גיל – תמשיך וכך גם התסכול והמצוקה שלו יגדלו, ואתם גם הפגיעה במערכות היחסים שלו. כלומר, נוכל לראות את אותם ביטויים בהתנהגותו גם כמבוגר כשזה יפריע לו גם במערכות היחסים האינטימיות שלו, בקשרים עם חבריו או סביבתו וגם באלו הנוגעות לעבודה, כך שכל אלו יפריעו לו בתפקוד והשתלבות תקינה במציאות חייו.

יש דרך אחרת: ללמד ויסות רגשי בלי כוחנות

יש דרך להוביל את הילדים שלנו להתפתחות ולהתנהגות תואמת-גיל שתשרת אותם בקשרים בעתיד.

ואפשר לעשות זאת באופן שבו הצרכים שלנו, ההורים, מקבלים מקום של כבוד בתוך הקשר שלנו איתם – וללא ומבלי שנשתמש בכוחנות, איומים או תוקפנות.

התהליך הזה דורש תיווך עקבי, בניית גבולות מתוך אמפתיה, וליווי צמוד שלנו כמבוגרים מווסתים.

פעמים רבות ילדים המתקשים בוויסות הם כאלה שאובחנו כילדים עם הפרעת קשב וריכוז או על הרצף האוטיסטי, אך לא בהכרח.

אם אתם מרגישים שאתם רוצים לעשות סדר, לצאת מהלופ השוחק ולהעניק לילדכם את הכלים האמיתיים לפיתוח ויסות רגשי – אתם ממש לא לבד.

מוזמנים לפנות אליי להתייעצות בקליניקה, ונבנה יחד את הדרך לבית רגוע, מותאם ובטוח עבורכם ועבור הילדים.

ליאת עברון - מטפלת באומנות (M.A) בילדים, נוער ומבוגרים ומדריכת הורים. ניסיון של 22 שנים.

טל': 050-8509293.

התקשרו אלי

כתבו לי בוואטסאפ ואחזור אליכם