תקנות משרד החינוך לתקשורת הורים-מורים: ומה עם ההורים שמופצצים בהודעות?
קבוצות הוואטסאפ הכיתתיות, המיילים ואפליקציית בית הספר: העומס האדיר על ההורים המוצפים, ואיך הוא פוגע באחריות ובעצמאות של הילדים.
פתיחת שנת הלימודים מביאה איתה בדרך כלל התרגשות, רכישת ציוד וציפייה להתחלות חדשות לצד החששות,
אך בשנים האחרונות – ובמיוחד מאז מגפת הקורונה – היא מביאה איתה גם תופעה שקטה ומכבידה: שיטפון בלתי פוסק של התראות, הודעות, תזכורות ועדכונים להורים.
עם שנה"ל החדשה, נכנסו לתוקף הנחיות ותקנות חדשות מטעם משרד החינוך, שמטרתן להסדיר את התקשורת בין המורים להורים: הגבלת שעות הפנייה למורים, יצירת שעות קבלה מוגדרות וסגירת קבוצות הוואטסאפ הכיתתיות לתגובות (הודעות מנהל בלבד).
זהו אמנם צעד מבורך, נחוץ וראוי. צוותי ההוראה חוו בשנים האחרונות שחיקה עמוקה וחדירה בלתי אפשרית לחייהם הפרטיים. שמירה על גבולות המורה היא אינטרס חינוכי ראשון במעלה – מורה מותש ומוצף אינו פנוי לראות את התלמידים והמעמסה שגם כך מותלת על כתפיו עצומה.
אלא שנראה שברפורמה הזו שכחו גם את ההורים וממשיכים ומפספסים ערכים חשובים שנוגעים גם לילדים עצמם: התקנות הגנו על המורה מפני פניות ההורים, אך הותירו את ההורים חשופים לחלוטין לשיטפון המידע שמגיע מבית הספר, הדבר מזיק לקשר שבין ההור לילד ולרכישת מיומנויות רגשיות-חברתיות יקרוות ערך.
מלכודת התקשורת: פיצול ערוצים והצפת הודעות להורים
ריבוי ערוצי תקשורת: בין משו"ב/ וובטופ, מיילים ווואטסאפ
כדי להבין את גודל העומס, מספיק להביט בטלפון של הורה לשניים או שלושה ילדים במערכת החינוך:
פיצול ערוצים מובנה: הודעות מגיעות במקביל באפליקציות בית ספריות (משו"ב/וובטופ), במיילים ארוכים מההנהלה, ובהודעות מתפרצות בקבוצות הוואטסאפ של המורים.
המידע מפוזר, חזרתי ודורש מההורה ניהול לוגיסטי מתמיד.
תופעת "הקבוצה המקבילה": קבוצות הורים ללא מורה
לצד כל קבוצת וואטסאפ רשמית של המורה (שנסגרה לתגובות), קמה באופן כמעט אוטומטי "קבוצת הורים ללא מורה". הקבוצה הזו הופכת מהר מאוד לזירה עמוסה של שאלות, בירורים ופרשנויות: "מה המורה התכוונה?", "מישהו יודע באיזה עמוד השיעורים?", "צריך לבוא בחולצה לבנה מחר?".
אפקט ההכפלה: ניהול חמ"ל לימודי לכמה ילדים
עבור משפחה עם שלושה ילדים, מדובר בלפחות 6 קבוצות כיתתיות פעילות, לצד מיילים והודעות מערכת.
ההורה מוצא את עצמו מנהל "חמ"ל לימודי" סביב השעון.
המחיר החינוכי: איך שיטפון ההודעות פוגע באחריות ועצמאות הילדים?
עקיפת התלמיד: כשהילד פטור מהקשבה וניהול אישי
הבעיה בעומס הזה אינה רק עייפות ההורים – המחיר האמיתי הוא פגיעה עמוקה בהתפתחות העצמאות של הילדים.
ברגע שכל שיעור בית, דף עבודה, תזכורת למבחן או בקשה להביא מספריים נשלחים ישירות למכשיר הנייד של ההורה, המערכת עוקפת את התלמיד - הילד פטור מהקשבה ומניהול אישי: מדוע שילד יקשיב למורה בסוף השיעור, יפתח יומן או יסמן בספר, אם הוא יודע ש"אמא כבר תבדוק בוואטסאפ"?
הפקעת תחושת המסוגלות: למה חשוב לתת לילד לטעות?
אחריות אינה נלמדת מתוך שיחות מוסר, אלא מתוך מפגש עם המציאות וההשלכות הטבעיות שלה.
ילד ששכח מחברת וחווה את אי-הנעימות בכיתה, לומד בפעם הבאה לבדוק את התיק.
כשההורה הופך ל"קצין לוגיסטיקה" שמוודא ומזכיר כל פרט, נשללת מהילד ההזדמנות להתנסות, לטעות, לתקן ולפתח מסוגלות עצמית.
הפיכת הבית לזירת מאבק: מהורה תומך ל"קצין לוגיסטיקה"
במקום שהקשר בין ההורה לילד אחרי הצהריים יהיה מרחב חם של עניין ושיחה, הוא נפתח בשאלות חקירה: "המורה כתבה שיש לכם עמוד 30, עשית?". ההורה הופך לזרוע הביצועית של בית הספר.
תקשורת הורים-מורים יעילה: הצעות מעשיות למערכת החינוך
הפרדה ברורה בין הודעות מנהלתיות להורים למטלות לימודיות של הילד:
להורים - שולחים רק מידע מנהלתי וקהילתי (טיולים, חיסונים, טקסים).
לילדים -מידע הנוגע לשינויים לא צפויים במערכת השעות, ציוד ומטלות המיועדות ליום המחרת.
שיעורי בית, מבחנים ומטלות שוטפות - נאמרים ונרשמים בכיתה בלבד (או במערכת המקוונת של התלמיד, בהתאם לגיל).
המורה אינה צריכה לדווח להורים מה שניתן כתרגול שגרתי.
איחוד ערוצים: הפסקת הכפילויות בין אפליקציות, מייל וקבוצות וואטסאפ
קביעת כלל בית-ספרי אחיד – אם משתמשים באפליקציה בית ספרית, לא שולחים את אותה הודעה גם במייל וגם בוואטסאפ. הכפילויות וריבוי הערוצים מיותרים ומייצרים עומס, הצפה, בלבול, וסטרס מיותר.
הניסיון לעקוב אחר כל ההודעות בכל הערוצים הופך בלתי אנושי ובלתי סביר, במיוחד במקרה של מעל ילד אחד. כתוצאה מכך ישנם הורים שלא מגיעים לכל ההודעות וחלקם פשוט מוצאים את עצמם מובסים מול מבול המידע ומרימים ידיים בשלב מסוים בדרך במהלך השנה.
לכן, התמקדות בערוץ הוואטסאפ למשל יכול לאפשר מעקב יעיל יותר - באותה הקבוצה המורה יכולה להעביר את ההודעות המנהלתיות שתימסרנה לה ביום מסוים מהמזכירות ולשלב את הודעותיה שלה הנוגעות לכיתה ולהעביר הכל באותו היום.
ריכוז שבועי: מעבר מטפטוף יומי לאיגרת שבועית מתוכננת
כאמור, מוטב לעבור להודעה מרוכזת אחת בסוף השבוע (יום חמישי או שישי), שמרכזת את האירועים המיוחדים של השבוע הקרוב.
כמובן ששימוש כזה שהוא מושכל ויעיל, כזה שלוקח בחשבון גם את ההורים וגם את התלמידים - דורש מצד המורה והצוות הבית-ספרי תכנון ותיאום מראש, במקום העברת מסרים ספונטאנית בכל רגע שדבר-מה צץ.
הדרכת הורים לעצמאות: איך להחזיר את האחריות לילד כבר עכשיו?
עד שהמערכת תתאים את עצמה בנוגע לתקשורת הורים-מורים, השינוי יכול וצריך להתחיל מתוך הבית.
הנה כמה צעדים מעשיים להורים שרוצים לנשום עמוק ולגדל ילדים עצמאיים:
השתקת קבוצות וואטסאפ וקביעת שעות בדיקה
העבירו את קבוצות ההורים למצב "השתק" (ללא התראות קופצות).
החליטו שאתם בודקים עדכונים פעם אחת ביום בשעה קבועה, ולא בכל פעם שהטלפון מצפצף.
גמילה מ"קבוצות ההורים ללא המורה" והרגעת הלחץ:
השתדלו לא להזין את החרדה הקולקטיבית. אם הילד לא יודע מה שיעורי הבית, המענה הראשון אינו צריך להיות הודעה בהולה בקבוצת האמהות: "מישהו יודע מה המורה נתנה?".
העברת האחריות לילד:
כשהילד שואל: "מה צריך להביא מחר?", התגובה ההורית המיטבית אינה לפתוח את הנייד, אלא להחזיר אליו את הכדור: "מה המורה אמרה בכיתה?", "איפה רשמת את זה?", "איך אתה יכול לברר עם חבר מהכיתה?".
לאפשר לתסכול ולשכחה לקרות: השלכות טבעיות ככלי למידה
זהו החלק המאתגר ביותר עבורנו כהורים, אך הוא הקריטי מכולם. אם הילד שכח קלמר, ספר או לא הכין משימה – תנו לו לפגוש את המורה. זהו אינו אסון, אלא שיעור חשוב בלקיחת אחריות.
הגיבוי ההורי הטוב ביותר הוא לא למנוע את הטעות, אלא להכיל את התסכול שאחריה ולעזור לו לחשוב איך להיערך מחר טוב יותר.
לסיכום: גבולות ששומרים על מורים, הורים וילדים כאחד
גבולות אינם קירות מפרידים, אלא קווים שמגדירים תפקידים, עושים סדר ושומרים עלינו בתוך קשרים.
התקנות החדשות הן תחילתו של תיקון חשוב במעמד המורה.
אך השלב הבא, ההכרחי, הוא תיחום זרימת המידע אל ההורים ואל התלמידים – כדי לאפשר להורים איזשהו אוויר נשימה ולהפסיק להיות "מנהלי עבודה", ולאפשר לילדים לעשות את הדבר שלשמו הם הולכים לבית הספר: לגדול, ללמוד ולקחת אחריות על חייהם.
תהליך של העברת אחריות לילדים מצריך דיוק, סבלנות וליווי נכון. אם אתם מתלבטים איך לעשות זאת נכון מול הילדים ומול בית הספר – מוזמנים לשוחח איתי ולקבל כלים מעשיים לתהליך.
ליאת עברון - מטפלת באומנות (M.A) לילדים, נוער ומבוגרים ומדריכת הורים.
ניסיון של 22 שנים.
טל': 050-8509293
תגובות