של מי שיעורי הבית האלה לעזאזל??
איך לשחרר שליטה ולהעביר את האחריות על שיעורי הבית והלימודים לילדים שלנו?
כולנו כבר יודעים כמבוגרים שהציונים בבית הספר לא באמת מנבאים הצלחה בחיים.
בפגישת מחזור טיפוסית אפשר לראות איך ילדים שהיו ממוצעים, או אפילו "הבעייתיים" של השכבה, הפכו למצליחנים בחיים הבוגרים, בעוד שהתלמידים המבריקים ביותר לעיתים קרובות קצת אכזבו.
ממרום גילנו וניסיונינו, אנחנו כבר מבינים שכישורים כמו פתרון בעיות, יצירתיות מחשבתית ויכולת התמודדות עם קושי ותסכול חשובים הרבה יותר מכל ציון מספרי.
הלמידה בעידן ה-AI: מה באמת חשוב ללמד את הילדים שלנו?
בעידן של אינטרנט ומהפכת הבינה המלאכותית (AI), כל המידע בעולם כבר נגיש לחלוטין – גם לילדים שלנו.
כתוצאה מכך, המטרה החינוכית השתנתה לחלוטין: חשוב הרבה יותר ללמד אותם איך להשתמש בחוכמה במידע הזמין ואיך לסנן אותו.
התמחות זו מטלטלת ומגדירה מחדש את תפקידם של בית הספר והמורה.
אנשי חינוך ומומחים בתחום הלמידה הרגשית-חברתית (SEL – Social Emotional Learning) מדגישים כי תפקידו של המורה מתחדד כיום עוד יותר: הוא כבר לא ספק ידע, אלא מקור לקשר אנושי, תמיכה והקנייה של כישורים רגשיים-חברתיים כמו: סקרנות, התמדה ומאמץ, ביטחון עצמי, דחיית סיפוקים ביטחוןו עצמי ומסוגלות.
בדיוק כפי שגורסים חוקרים בתחום החינוך והחוסן, מיומנויות אלו הן שיבטיחו את הצלחתם ואת אושרם בעתיד.
הבלבול הדיגיטלי: למה אנחנו לוקחים אחריות על שיעורי הבית במקומם?
הדיגיטל מצדו יוצר לא מעט בלבול.
קבוצות הוואטסאפ הכיתתיות, שהפכו לאמצעי תקשורת מרכזי מול בתי הספר, מייצרות אצלנו ההורים דריכות תמידית ודחיפה סמויה לקחת אחריות במקום לאפשר לילדים לפתח אותה בעצמם.
כשאנחנו מבינים את התמונה הגדולה, הרבה יותר קל לשחרר את השליטה. אבל איך בכל זאת עושים את זה נכון, ועדיין מצליחים להשפיע על הילדים שלנו לפי הערכים שלנו?
כללים ברורים במקום כוחנות: עקרון "האחריות הנפרדת"
לכולנו חשוב להשפיע על הילדים שלנו בהתאם למה שאנו מאמינים שנכון וחשוב. כולנו מחזיקים בידיעה שהקשבה בשיעור, הכנת שיעורי בית מטמיעה את החומר ומסייעת לילדים שלנו להיות בעניינים ולהישאר בקצב של החומר הנלמד. כולנו יודעים שיכולת למידה והתמדה חשובים.
לצד זאת, כל הורה רוצה שלילדיו יהיה טוב ושהם יהנו מהחיים ולכן, הורים אכן נותנים ומאפשרים לילדיהם כל מה שביכולתם, אך חשוב שכל מה שניתן אכן ישמש את הילדים למטרות טובות, יהיה למען התפתחותם, יתרון להם ולא יזיק לנו או לקשר שלנו איתם.
כדי לעשות סדר, חשוב לזכור כי מה שאנו נותנים או עושים עבורם נמצא בשליטתנו; מה שהם בוחרים לעשות – הוא באחריותם.
הסביבה והמסגרת בבעלותנו:
הטלפון, הפלייסטיישן והטלוויזיה הם רכוש הבית ובשליטתנו.
אם יש לילד מכשיר נייד, מומלץ להתקין תוכנת שליטה מרחוק ולקבוע זמנים מוגדרים מראש. כך נמנעים ממצבים של חטיפת טלפון בכוח – פעולה שתמיד תסלים את הסיטואציה.
יצירת כלל ברור מראש:
קבעו משוואה פשוטה ומכבדת. למשל: "מי שמסיים את שיעורי הבית, יכול להיפגש עם חברים או לשחק במסכים" (למשך זמן קבוע וידוע מראש).
הכנה מראש ותיאום ציפיות: אל תנחיתו עליהם כללים או לו"ז ברגע האחרון. שוחחו איתם מראש, סכמו על סדר היום, והזכירו להם זאת בנעימות עוד לפני ההגעה הביתה.
לשחרר אחריות אמיתית: לתת לחיים ללמד אותם
פסיכולוגים וחוקרי התפתחות הילד עוסקים רבות במושג (Frustration Tolerance) – יכולת התמודדות עם תסכול, ההבנה שילדים זקוקים ל"כישלונות קטנים ומנוהלים" כדי לפתח חוסן אמיתי. כשהילד יגיע לכיתה והמורה תבדוק מי הכין שיעורים ותגלה שהילד שלכם לא הכין - הוא יאלץ לעמוד מול התוצאה של מעשיו (אי הנוחות או המבוכה, סימון אי הכנת שיעורי בית, אולי הורדת ציון אחרי מס' הפעמים שנקבע בתקנון ביה"ס וכד') והסיכוי שילמד מכך לפעם הבאה גדול פי כמה מכך שילמד מכך שאתם תמשיכו ותנדנדו לו להכינם ביומיום.
אבל כשאנו בכל זאת רוצים להשפיע עליהם ולהביא אותם להכין את השיעורים, מאותם טעמים שנראים לנו נכונים, אחרי שניסחנו כלל וסיפרנו להם עליו - תמיד נאכוף את הכלל, אבל...
כבדו את הבחירה שלהם:
אם הילד בוחר שלא להכין שיעורי בית, אפשרו לו זאת וכבדו את בחירתו.
הוא ילמד את ההשלכות מול המורה בכיתה. זו האחריות שלו.
עמדו במילתכם בלי כוחנות:
הוא בחר להפסיד את זמן המסך או את ההטבה שיכל להרוויח אילו סיים את משימותיו? - הקפידו על כך ברוגע, בלי דרמות ובלי נקמנות או הטפות.
שקפו ותמכו:
הביעו אמפתיה אמיתית לקושי שלו, כי מבחינה נוירולוגית והתפתחותית, אין ביכולתו עדיין להחזיק את הרגשות הללו לבד. אמרו לו: "אני מבינה שמאוד מתסכל לוותר על המסך עכשיו, ואני כאן איתך".
אל תתערבו יתר על המידה:
אם הילד בחר להכין לבד, שחררו. אל תתקנו כל מילה וכל פסיק. התערבות יתר יוצרת תלות ומערערת את הביטחון העצמי שלו במסוגלותו.
ניהול בוויסות רגשי:
נהלו את הסיטואציה ברוגע, בלי הרמות קול, בלי הטפות מוסר ובלי ביקורת נוקבת.
אנחנו המראה והמודל הרגשי עבור הילד שלנו.
תזכורת חשובה לסיום
יישום הדברים הללו שוחק ומאתגר ביום-יום.
לכן, היו חומלים כלפי עצמכם. בדיוק כמו שלילדים יקח זמן להסתגל, להתמודד עם התסכול ולהטמיע את הנהלים החדשים שהכתבתם, כך גם לכם יתכן שיקח זמן ללמוד לעשות את הדברים באופן יעיל, רגוע ונטול כוחנות.
מרגישים שהשגרה בבית הפכה לזירת התנגשות סביב מסכים, שיעורי בית וגבולות, ואתם רוצים למצוא את הדרך חזרה לקשר קרוב ומיטיב עם הילדים? אני כאן בשבילכם. מוזמנים לפנות אליי לייעוץ הוראי מותאם אישית שיעזור לכם לראות את התמונה הגדולה, לשחרר את מה שלא תלוי בכם, ולחזק את הסמכות והרוגע בבית.
ליאת עברון - מטפלת באומנות (M.A) בילדים, נוער ומבוגרים, ומדריכת הורים.
טל': 050-8509293
תגובות