אור החמלה: החמלה העצמית ככלי לצמיחה וריפוי בטיפול רגשי ובהדרכת הורים

את אחת המשואות בטקס יום העצמאות הממלכתי בהר הרצל הדליקה השנה פרופ' דינה בן יהודה. בדברים שנשאה היא בחרה להאיר את החמלה ככוח מרכזי.

מדבריה בטקס: "...לכבוד הרופאות והרופאים וכל אנשי הצוות הרפואי, קהילה יוצאת דופן שמתמודדת בגבורה עם שנים קשות, מהמאבק בקורונה, ועד המלחמה הארוכה והכואבת של היום - בה הם מצילים חיים וממשיכים ללוות את הפצועים בגוף ובנפש. לכבוד חיל הרפואה של צה"ל - שאין שני לו בעולם...

לכבוד החוקרות והחוקרים, שבנחישותם מאפשרים לנו להתמודד עם אתגרי ההווה והעתיד והופכים את ישראל למעצמת מחקר שכל העולם נושא אליה עיניים. לכבוד החמלה והאנושיות שהן התרופה החשובה מכל, ואנחנו כחברה וכמדינה זקוקים להן יותר מתמיד. ולתפארת מדינת ישראל".

מוזמנים לצפות ברגע המרגש של השאת המשואה ע"י פרופ' בן-יהודה כאן

פרופ׳ בן יהודה, בת 72, היא ראש האגף ההמטולוגי בהדסה ירושלים ומבכירי הרופאים והחוקרים בישראל. היא הקדישה את חייה לטיפול בחולי סרטן הדם ולקידום והובלת מחקרים בתחום, כשלצד עבודתה הקלינית, מילאה שורת תפקידים מרכזיים במערכת הבריאות הישראלית, בהם דיקנית הפקולטה לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית ויו"ר ועדת סל התרופות, מנהלת המחלקה לחינוך רפואי מחקרי במכון וייצמן, ובמערכת הצה״לית אף זכתה לקבל את צל״ש הרמטכ״ל על פועלה במלחמת יום הכיפורים.

רוב עבודתה המחקרית של פרופ' דינה בן יהודה - בהמטולוגיה, אך היא מוכרת מאוד בגישתה האנושית ובדגש שהיא שמה על חמלה ועל הקשר האישי בין רופא למטופל ונחשבת לאחת הדמויות האקדמיות והרפואיות הבולטות בישראל חוקרות את היישום של חמלה בתוך המערכת הרפואית.

פועלה בנושא חמלה מתבטא בכמה מישורים:

כדיקן הפקולטה לרפואה, היא הובילה שינויים משמעותיים בהכשרת רופאים, מתוך תפיסה שחמלה היא כלי רפואי לכל דבר. היא קידמה את הרעיון שרופא צריך לא רק לדעת לאבחן, אלא גם "לראות" את האדם שעומד מולו. היא כתבה ודיברה רבות על הצורך בלימוד "מדעי הרוח ברפואה" כדי לטפח אמפתיה אצל סטודנטים.

בנוסף לפרסומיה הרבים בתחום ההמטולוגיה, היא פרסמה גם מאמרים העוסקים באתיקה רפואית, תקשורת בין רופא למטופל וחמלה, והרבתה לצטט את המונח "Compassionomics" - התחום המדעי שבוחן כיצד חמלה משפרת את התוצאות הקליניות של המטופלים ומפחיתה שחיקה בקרב הצוות הרפואי.

היא דיברה על "החולה כבן אדם" וטענה שחמלה היא לא רק "נחמדות", אלא מרכיב ביולוגי ופסיכולוגי שמשפיע על תהליך ההחלמה.

חמלה בפסיכולוגיה

בשני העשורים האחרונים, נושא החמלה (Compassion) והחמלה העצמית (Self-Compassion) נמצא בחזית המחקר הפסיכולוגי, והוא רלוונטי מאוד להורים ולמטופלים.

קריסטין נף (Kristin Neff) - היא החוקרת המפורסמת ביותר בעולם בנושא חמלה עצמית (Self-Compassion).

היא הגדירה את שלושת המרכיבים של חמלה עצמית:

נדיבות עצמית - להיות טובים לעצמנו במקום לבקר.

אנושיות משותפת - להבין שסבל וטעויות הם חלק מהחוויה האנושית של כולם.

קשיבות (Mindfulness) - התבוננות ברגש הכואב בלי להזדהות איתו יתר על המידה.

פול גילברט (Paul Gilbert) הוא פסיכולוג בריטי שפיתח את הטיפול ממוקד החמלה

Compassion Focused Therapy)  -(CFT . הוא חוקר כיצד חמלה משפיעה על המערכת הנוירולוגית שלנו ומדבר על כך שחמלה מפעילה את "מערכת ההרגעה" בגוף.

כריסטופר גרמר (Christopher Germer) הוא שותפה של קריסטין נף, ומתמקד בשילוב שבין פסיכותרפיה לחמלה. הספרים והמאמרים שלו עוסקים הרבה בדרך שבה המטפל יכול להשתמש בחמלה ככלי לריפוי טראומות וקשיים רגשיים.

חמלה וחמלה עצמית בטיפול פרטני ובהדרכות הורים ובהורות

הטיפול מבוסס החמלה מבקש להחזיר את החמלה, בעיקר זו המופנית פנימה - למרכז העבודה הנפשית. ההבנה היא שלא מעט מהסבל שלנו לא נובע רק ממה שקורה לנו, אלא מהאופן שבו אנחנו מגיבים לעצמנו כשקשה לנו: הביקורת, השיפוטיות, תחושת הכישלון.

דבר זה מקבל משמעות עמוקה לא רק בטיפולים פרטניים, אלא גם בהדרכות הורים בהן אנו עוסקים בהורות - ביחסים של ההורים ועם ילדיהם.

הורות היא אחד התפקידים המורכבים והטעונים ביותר שיש. היא מלאה ברגעים של אהבה וחיבור, אבל גם בעייפות, תסכול, אשמה והשוואה בלתי פוסקת—להורים אחרים, לאידאלים פנימיים, ולמה שחשבנו שנהיה.

הרבה הורים מעידים על דיאלוג פנימי קשה, שהם מקיימים עם עצמם בסוף כל יום, בו הם מלקים את עצמם על כך שצעקו, שהגיבו בצורה לקויה, שפוגעת בילד שלהם, ומרגישים שהם הורים לא מספיק טובים. תחושת חוסר האונים שלהם ניכרת במיוחד כשהם חשים שהדברים חוזרים על עצמם שוב ושוב ללא שליטה ויכולת לשנות את הדברים.

רבים מאיתנו אולי מאמינים, שהביקורת הזו עוזרת לנו להשתפר, שאם נהיה קשים עם עצמנו - נהיה הורים טובים יותר, אבל בפועל, קורה לא פעם ההפך: הביקורת מפעילה בנו אשמה והצפה רגשית, שדווקא מקשים עלינו להיות נוכחים ורגועים מול הילד מעבר לכך שהיא נוגשת ופוגעת בדימוי העצמי שלנו.

כאן נכנסת החמלה העצמית - לא כוויתור, אלא כיכולת לעצור רגע ולהתייחס לעצמנו כפי שהיינו מתייחסים לאדם יקר לנו.

זה לא אומר להתעלם מטעויות ובוודאי לא אמור לפטור אותנו מאחריות. להפך. חמלה מאפשרת לנו לראות את מה שקרה בצורה מפוכחת, אבל לא הרסנית:"זה היה רגע קשה. הייתי עייף ומוצף. אני לא מרוצה מהתגובה שלי - ואני יכול לנסות אחרת בפעם הבאה".

ההבדל הדק הזה משנה הרבה. הוא מחזיר לנו מרחב בחירה אבל לא רק - הוא זה שמאפשר לנו להמשיך את הדרך עם עוד כוחות שמתגלים בתוכנו בעקבות זאת עד למטרה ששמנו לנו באופק כהורים.

במפגשים של הדרכת הורים, הנקודה הזו עולה שוב ושוב. הורים מגיעים לרוב עם שאלות פרקטיות - איך להציב גבולות, איך להתמודד עם התקפי זעם, איך לגרום לילד לשתף פעולה. אבל מתחת לשאלות האלה, כמעט תמיד נמצא גם סיפור רגשי של עומס, תסכול, תחושת כישלון. אם נוסיף לכך את האתגרים שאנו כאן בארץ חווים כהורים, המשא הוא אכן כבד מנשוא ומובן.

הדרך לשינוי דרך טיפול וליווי מקצועי

בתוך כל זאת, התפקיד של המטפל במרחב הזה הוא לא רק לתת כלים, אלא ליצור מקום שבו ההורה יכול לפגוש את עצמו אחרת. מקום שבו אפשר להחזיק מורכבות בלי למהר לשפוט. שבו מישהו רואה את המאמץ, את הכוונה, גם כשלא הכל מצליח. המטפל מחזיק עבור ההורה את האפשרות להיות לא מושלם ועדיין ראוי, לטעות ועדיין להמשיך לנסות ולשאוף גבוה יותר וכשהוא מצייד את ההורה בכלים הנכונים בזכותם ההורים מתקדמים ויוצרים שינוי .

חשוב להדגיש שככל שההורה עצמו לומד לדבר לעצמו אחרת - בצורה חומלת יותר - עם הזמן, זה הופך לאיכות פנימית יציבה שהתקווה היא שתהפוך לחלק מורגל וטבעי בדיבור הפנימי שלו ובתקשורת שלו עם עצמו. כך לא רק שהוא היחיד שנתרם בראיה חיובית שתשפיע עליו ועל חייו, אלא גם ילדיו.

ילדים לומדים לא רק ממה שאנחנו אומרים להם, אלא מהאופן שבו אנחנו מתייחסים לעצמנו או מדברים על עצמינו ולעצמנו. הורה שמסוגל לעצור אחרי טעות, לנשום, ולהגיב לעצמו בחמלה - מלמד את הילד, גם בלי מילים, איך נראית אנושיות, איך מתמודדים עם כישלון, איך אפשר להיות לא מושלם ועדיין בסדר. ובמובן הזה, חמלה היא שפה או מידה שעוברת מדור לדור.

החמלה היא תולדה של אנושיות, והיא המפתח לשינוי כי היא זו שנוטעת בנו את האמונה והתקווה לטוב ואת הכוחות או "הדלק" לעשות את הצעד הקטן הבא לעבר המשהו הגדול הזה שאנו מבקשים לעצמנו. 

ולכן, הבחירה של פרופ' דינה בן יהודה להאיר אותה על במה לאומית היא כל כך חשובה ולא מובנת מאליה בכלל.

אם אתם מחפשים מענה מקצועי, בין אם מדובר בילדים או נוער ובין אם זה טיפול רגשי במבוגרים, חיילים וחיילות ובני 20+ אני מזמינה אתכם ליצור קשר. ביחד נוכל למצוא את הכוחות והכלים לצעד הבא.

חמלה היא האור הקטן שאנחנו מחזיקים עבור עצמנו, כדי שנוכל להמשיך להאיר את הדרך עבור הילדים שלנו