רותם סלע נגד אביב גפן ב"ראיון מיוחד": מי באמת צריך להיות במקום הראשון - ההורה או הילד?
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 3 דקות
אני חייבת לומר שמהעימות בין רותם סלע לאביב גפן בתוכנית לא באמת יצאתי נרעשת וזאת, כי בעיני בסופו של דבר - השיח ביניהם שנגע לגידול הילדים ב"ראיון מיוחד" כפי שהתאפשר היה מוגבל וקצר, ולו היה ניתן מקום ודי זמן לדיון מעמיק וארוך יותר - יתכן שהיינו מבינים שאין ביניהם סתירה או עימות בכלל.
עזרה בגידול הילדים: האם זו הזנחה או בחירה לגיטימית?
רותם סלע, מצטיירת כאמא נוכחת קשובה ורגישה לילדיה לצד עיסוקיה ופיתוח הקריירה שלה במהלך השנים, ומדבריה עלה כי ניתן להיעזר במטפלת בגידול הילדים בלי שזה יתפרש כהזנחה, "פשע", ויתור על הילד, או כסימן לכך שההורה במקום הראשון.
אביב, באופן דומה, הודה שהוא נעזר במטפלת לילה ובעיניו זה נראה "כשר" (אם כי רבים אולי לא חשבו על האופציה היצירתית הזאת כשמדובר בגיל הינקות), אך מה זה משנה לאיזה חלק ביממה הורה נעזר במטפל?
נראה שאביב הורה טוטאלי שנמצא שם לצד ילדיו במהלך היום, אך חשוב להבין שזה לאחר שבנה קריירה מוצלחת שמאפשרת לו להיות בבית, לקבל את ילדיו ולהיות איתם במהלך שעות היום בשונה מרוב ההורים שעובדים בשעות אחה"צ ולעתים עד שעות הערב.
מקום ראשון או ביטול עצמי? הפרדוקס של ההורה המודרני
אמנם אביב אמר שילדיו במקום הראשון, אך זה בהחלט לא נראה שהוא מבטל את עצמו או שם עצמו אחרי ילדיו, ובדיוק כמו שרותם סלע מנהלת קריירה ושומרת על עצמה ועל רווחתה כאדם במהלך שנותיה כאמא - גם אביב עושה את שלו - יוצא להופעות, מסתגר בחדר ההקלטות על מנת להמשיך וליצור כשהוא מרגיש צורך ובוחר בכך ואף מצפה שלא יפריעו לו ויכבדו את ההתנתקות הזאת שלו, ואני מניחה שבאופן דומה, הוא לא מוותר על עצמו ודואג במהלך השבוע לעשות דברים נוספים לרווחתו הנפשית והפיזית.
בשחתם של רותם ואביב אמרה רותם כי הילד אחרי הכל יצא לעולם ויבין שהוא לא מרכז העולם בשום מקום. אביב אמר שהילד שלו הוא מרכז העולם עבורו אבל שדילן הילד שלו יודע ומבין שהוא לא מרכז העולם כשהוא יוצא החוצה. אחרי הכל, עבור רובינו או כולנו הילדים הם במרכז עולמנו, הם הדבר הכי יקר לנו וכל מה שכולנו רוצים זה את אושרים, אך נראה שזה גם ברור לכולנו שאם נזניח את עצמנו כהורים, נבטל את עצמנו, לא נדאג לשמור על עצמנו או להמשיך ולמצוא את מה שעושה לנו טוב - לא באמת נוכל להיות הורים טובים לילדנו ולהביא לאושרם.
אני חושבת שאותו "עימות" אמור לעורר שאלות קונקרטיות שנוגעות לנוכחות הורית, המידתיות שלה והאיכות של הזמן המשותף שלנו באותו המרחב כשאנו כבר שם, במקום להישאר בפשטני ולקבוע את מי ההורה אמור לשים במקום הראשון - את עצמו או את ילדיו? (מה שגם כך נתון לפרשנות שכל אחד נותן לכך).
השאלות שכל הורה צריך לשאול את עצמו:
אז במקום לעסוק בסיסמאות עמומות ולא ברורות, על כל הורה לעצור רגע ולשאול את עצמו בכנות:
מה מידת הנוכחות שלי בחייו של הילד שלי?
האם במציאות הנוכחית כפי שאני מנהל את חיי - יש לי מספיק זמן עם ילדיי?
האם אני מוצא את הזמן להיות באמת נוכח שם, כשאני כבר כן בבית או עם ילדי?
האם הקשר שיש לי עם הילד שלי הוא כפי שהייתי רוצה שיהיה?
האם אני ההורה שאני באמת רוצה להיות עבור הילד שלי?
האם דרך הקשר שלי עם הילד שלי אני מקנה לו את הכישורים הכל-כך חשובים לחיים שהוא צריך כדי להיות בטוח בעצמו, בטוח בעולם ומאושר?
השורה התחתונה: המנדט ההורי שלנו
כי בסוף, בדומה למה שאביב גפן אולי ניסה לומר שם (ואני בטוחה שגם רותם סלע תסכים בכך) - לנו ההורים יש את המנדט הכי גדול להשפיע על עתידם של ילדנו, ובידנו שלנו היכולת לכוון אותם דרך הקשר שלנו איתם - לחיים של ביטחון, הגשמה, הצלחה ואושר.
להיות ההורה הזה משמע להיות ההורה שמודה על כל רגע עם הילד שלו גם כשהרגעים מאתגרים או קשים. להיות אותו הורה משמע לראות באותם רגעים קשים כרגעים יקרים, ובסופו של דבר - להיות במקום שכשאנו נסתכל בכל רגע על הילד שלנו - נוכל להרגיש סיפוק ולחייך בנחת.
להיות ההורה הזה זו זכות גדולה.
אבל אם לא נהיה נוכחים מספיק בחייהם (בלי קשר לסיבה ואם היא מוצדקת או לא) - לא תהיה לנו האפשרות או הזכות הזאת, וזו זכות שהרבה הורים עדיין מפספסים יום אחרי יום.
הרבה הורים היום הולכים לאיבוד, מבולבלים ולא יודעים כיצד למצוא את הזמן בתוך העומס, כיצד ליצור את החיבור הקרוב עם הילדים, ולתת להם את המקום לצד הצרכים, הרצונות והערכים שלהם עצמם בתוך הקשר ולהיות אלו שמכוונים ומשפיעים בהתאם למה שהם מאמינים שנכון והיו רוצים לילדיהם.
אז אם אתם חושבים שהגיע הזמן לדייק את הנוכחות שלכם בבית, דברו איתי ונתחיל את הדרך הזו יחד.
ליאת עברון - מטפלת רגשית לילדים, נוער ומבוגרים ומדריכת הורים באזור השרון.
טל': 050-8509293
תגובות