ילדים עם ביטחון עצמי נמוך נוטים להיות ביישנים ומופנמים יותר. לעתים הם נוטים להיות תלותיים יותר, להימנע או להמעיט באינטראקציה עם הסביבה. ילד הסובל מביטחון עצמי נמוך יימנע או יתקשה בד"כ לבטא את מה שהוא צריך, רוצה או חושב ולכן גם יתקשה לפנות לגננת או למורה שלו לקבלת עזרה או להתריע על משהו שמפריע לו. הוא יימנע בד"כ להשמיע את קולו ולהשתתף במפגשים בגן או להרים את ידו בכיתה כדי להשתתף בדיון או לחלוק את מה שהוא יודע או חושב. ילד כזה לעתים ירגיש שקוף במצבים חברתיים, שגם בהם לא יטה להשמיע את קולו ויצמצם את ביטויו. חשוב לומר שאצל ילדים אלו מצב זה גורם למצוקה וסבל רב. 

לעתים ילדים אלו יימנעו מאירועים כיתתיים, או יתבודדו בהפסקות, או יזרקו בבית אמירות מבטלות לגבי עצמם ("אני דפוק/מטומטם/ כישלון" ; "אני אף פעם לא מצליח" וכד').​

בסופו של דבר, ביטחון עצמי נמוך פוגע בתפקודו היומיומי של הילד ובאיכות חייו בכך שהוא מצמצם את הביטוי שלו, מתסכל, ואף עלול לגרום לדיכאון וייאוש.​

הטיפול באומנות ומשחק לא רק שיכול לקצר את סבלו או לפטור אותו ממנו, אלא להעצים אותו ולחזק את הביטחון שלו בעצמו ובעולם, ובמהלך הזמן גם לטעת בו שמחת חיים, תחושת מסוגלות, יכולת לתקשר באופן חופשי יותר את מחשבותיו, דעותיו, רצונותיו וצרכיו, ויאפשר לו להיות מעורב בסביבת בני גילו ולקיים קשרים מספקים.